מתני' המפלת ליום מ' אינה חוששת לולד ליום מ"א תשב לזכר ולנקבה ולנדה רבי ישמעאל אומר יום מ"א תשב לזכר ולנדה יום פ"א תשב לזכר ולנקבה ולנדה שהזכר נגמר למ"א והנקבה לפ"א וחכ"א אחד בריית הזכר ואחד בריית הנקבה "זה וזה" מ"א
לכאורה תיבות אלו מיותרות וצ"ב.
החותם בכבוד רב,
שמואל דוד בערקאוויטש
עי' גנוזות (שהוציא הרב משה הירשלר זצ"ל) מהדורא קמא של רש"י (הריב"ן ) סוכה כ. (וגם מובא בקובץ שיטות קמאי סוכה כ. וגם בתורת ראשי הישיבות שהוציא הרב הלל מן על סוכה כ. בשם פי' הריב"ן) ד"ה אי הכי וז"ל, ואחר שזכר המפורש לדברי הכל שנגמר למ' ואחד [נראה שכצ"ל- ד.ב.] מוקדם לנקבה שנידונת כמוהו התם משום דקתני סופה זה וזה דמשמע נקבה זה ואחד זכר זה, ע"כ. וצריך ביאור.
ועיינתי בהנ"ל ונראה פירושו כי רש"י (או ריב"ן) כתב שם שכולי תלמודא תנינן לדבר הלומד תחילה שקודם מקדימים לדבר שמלמד עליו. וכתב רש"י ואחר שזכר המפורש לדברי הכל והוא זכר שכולם מודים שנגמר לארבעים ואחד, לכן כתוב זכר קודם במשנתנו כי הוא מוקדם לנקבה מאחר שנקבה נידונת כמוהו, פי' שלומדים נקבה מזכר שגם נגמרה למ"א.
וסיים רש"י דקתני סופה זה וזה, וביאר רש"י שפעם ראשונה שכתוב "זה" הוא קאי על נקבה דסליק מיניה ופעם השניה שכתוב "וזה" הוא קאי על זכר. וא"כ ביאור דברי המשנה אחד בריית הזכר ואחד בריית הנקבה, פי' שלומדים נקבה מזכר כמו שזכר נגמר למ"א כן נקבה נגמר למ"א, אבל אחר שלמדנו נקבה מזכר שוב מודיעים לכמה ימים כל אחד נגמר ומאחר שלא אמרנו להדיא אחד בריית הזכר ואחד בריית נקבה מ"א לכן צריך לפרט בסיפא לכמה נגמר, כי ברישא רק אמרנו שנקבה נלמדה מזכר אבל לא אמרנו להדיא לכמה נגמר זכר. לכן חוזרים לומר שנקבה נגמרה למ"א כמו שלמדנו מזכר ולכן זה וזה מ"א כי עכשיו למדים שוב זכר מנקבה כמו ש"זה" פי' נקבה הוא מ"א כן "וזה" שהוא קאי על זכר הוא גם מ"א. כנלענ"ד.
בהצלחה רבה
דוד בלום
מציאה נפלאה!!
לא הבנתי מדוע צריך ללמוד זכר מנקבה למ״א??
אולי שמאחר שלמדנו שנקבה למ"א יש ס"ד לומר שזה מגלה שזכר אינו באמת למ"א כי יש סברא לומר כמו רבי ישמעאל שנקבה תמיד כפליים מזכר לכן סד"א שזכר לכ"א ולפ"ז איצטריך ללמוד שוב זכר מנקבה שזכר למ"א לאפוקי מסברת ר' ישמעאל וצ"ע
יישר כח גדול
דוד בלום