1) נלענ"ד שיש כמה חידושים גדולים בדברי הרשב"ם ל: ד"ה אמר רבא (השני) ודבריו בכלל אינם מיותרים. דהנה לפי פשוטו טענתו של המחזיק היא טענה טובה כי יחד עם ג' שנים חזקה הוא גם טוען שלקח את השדה מפלניא, ומהיכי תיתי שנאמין את המערער לומר שפלניא גזלנא הוא אם אין לו שום ראייה לזה. ובשלמא לתוד"ה מפלניא שס"ל דמיירי שיש למערער עדים שפלניא הוא גזלן ניחא, אבל לרשב"ם שמשמע שאין לו עדים שהוא גזלן אלא רק שטוען שבגזל בא לו הקרקע בידו (כמו שפי' תוס' את שיטת הרשב"ם), א"כ למה נאמן המערער לפסול פלניא?!

2) לכן בא הרשב"ם לפרש שיטתו וחידש שחזקת המחזיק היא חזקה שאין עמה טענה. והנה לפי פשוטו זה חידוש לומר שבכה"ג מיקרי חזקה שאין עמה טענה דהנה לקמן מא. תנן שאם אמר שלא אמר לי אדם דבר מעולם זה נקרא חזקה שאין עמה טענה, משא"כ כאן הרי טוען שקנה את השדה בכסף. ולכן הוצרך הרשב"ם להסביר למה באמת זה נקרא חזקה שאין עמה טענה, וע"ז כתב שלקח אותו מאיש נכרי שאין ידוע שהיה לו חלק בה אפי' יום אחד, ע"כ. וזה הריעותא בטענת המחזיק שאין ידוע שהמוכר היה בשדה אפי' יום אחד (ועי' מהרש"א בתוס' שפי' אליבא דרשב"ם שאפי' א"צ עדים שהיה שם יום א' אלא די שהמחזיק יאמר שהיה שם יום א'). והרי כל ענין זה של יום א' אינו מוזכר כלל בגמ' והוא חידוש גדול מהרשב"ם לומר שבהכי מיירי.