למה הוצרכה הגמ' לחזור על אותה ההסבר שבדף כט. לתיבות "כל מצוות פלוני על פלוני"? אם הסברנו לשון "כל מצוות הבן על האב", הלא כבר נדע מזה גם פירוש "כל מצוות האב על הבן"!
שכמ"ה
אהרן ברכה, מילנו איטליה
לכאורה יש לתרץ דזה דרכו של הגמרא, לברר הרישא של המשנה ואז לברר הסיפא.
אלא לא צריך למימר הכי, דכאן אנו למדין מההוה אמינא שלא כל א' וא'. מהרישא (כל מצוות דמחייב ברא למיעבד לאבא, נשים פטורות) אנו למדין דאשה חייבת לכבד את אביה ואת אמה. ומהסיפא (כל מצוותא דמחייב אבא למיעבד לבריה, נשים חייבות) אנו למדין דאב חייב בבנו למולו ולפדותו- אביו אין, אמו לא.
הכלל, דלפעמים מביאה הגמרא איזה הוה אמינא כדי לסתרו וללמד ממנו.
בברכת כל טוב
אליעזר קרייזלר