עיין שו"ת חתם סופר אבן העזר חלק א' סימן קיט ד"ה ונ"ל שכתב שלרוב הפוסקים פרשת זכור היא דאורייתא או יש לו סמך מן התורה דכתיב (דברים כה:יט) לא תשכח.

והנה בברכות נח: כתוב שאין המת משתכח מן הלב אלא לאחר שנים עשר חודש ומשמע ששיעור שכחה הוא בי"ב חודש אם כן צריך לקרוא פרשת זכור פעם בשנה. לכן שואל החתם סופר שכתוב במגילה כט: שבני מערבא מסקי לדאורייתא בתלת שנין (בארץ ישראל המנהג היה לגמור לקרוא חמשה חומשין פעם אחת לשלש שנים ולא בכל שנה כמו שאנו עושין - רש"י ד"ה מסקי) אם כן בשנה האמצעית של השלש שנים אין בו לא פרשת בשלח שמסופר שם על המלחמה עם עמלק (שמות יז:ח-טז) ולא פרשת עמלק שבסוף פרשת כי תצא ורק מה שקוראים פרשת זכור ואם כן בשנה מעוברת עוברים על לא תשכח? (ועיין שם מה שתירץ החתם סופר).

על כל פנים רואים מדברי החת"ס שכשקוראים הפרשה על עמלק בסוף בשלח או בסוף כי תצא יוצאים ידי מצות זכירת מעשה עמלק מן התורה ולכן אפילו אם לפני נס פורים לא קראו פרשת זכור בבבל באופן נפרד מכל מקום יצאו המצוה דאורייתא עם פרשיות אלו.

ועיין ברכות מז: שרבי אליעזר נכנס לבית הכנסת ולא מצא עשרה ושחרר עבדו והשלימו לעשרה ומסבירה הגמ' שבשביל מצוה של רבים מותר לשחרר עבד. וכתב הרא"ש שלא מסתבר לומר שמדובר שצריכים עשרה אנשים מדאורייתא כגון לקרוא פרשת זכור שהוא מן התורה עיין שם ברא"ש ומשמע בדבריו שמן התורה חייבים לקרוא פרשת זכור בעשרה. אבל נראה שאין צריך פרשת זכור דוקא אבל יוצאים גם בפרשה של עמלק שבסוף בשלח כמו שכתב החתם סופר.

ואם כן יש לומר שכך יצאו המצוה דאורייתא של זכירת מעשה עמלק לפני נס פורים וגם בארץ ישראל שקראו כל התורה רק פעם אחת בשלש שנים מכל מקום יש לומר שבשנה שלא קראו לא פרשת בשלח ולא פרשת כי תצא עשו תקנה מיוחדת לקרוא פרשת זכור בנפרד כדי לצאת ידי המצוה באותה שנה. (ועיין מקראי קדש פורים להגאון רבי צבי פסח פרנק זצ"ל - פורים עמוד פב).

כתיבה וחתימה טובה

דוד בלום