ביערובין כח: רש"י ד"ה בדניסחני כתב דדקלים זכרים עושים כפניות ונקבות עושים פירות,
אמנם בפסחים נו. כתב שנקבות אינם עושים פירות?
גרגיר נטע לזרע מתעשר זרע וירק, נטע לירק מתעשר ירק וזרע, ובתוס' להבנת הרש"ש היינו שדינו נקבע להתעשר ע"פ הבאת שליש או לקיטה, וכהנה.
ומבואר דאף אם רצונו עתה לאכולו זרע, מכל מקום מכיון שנטעו לירק נחשבת ירק.
אמנם צ"ע מנדה נא. דלדעת רבא מחשבת חיבור שמה מחשבה ואף לאחר שנטעו למאכל בהמה יכול לחשוב עליה למאכל אדם?
אברהם יוסף שווארץ
א) בחזו"א כלאים סוף סי' ב כתב שדקל נקבה אינו עושה פירות אלא בהרכבה ומשמע שבהרכבה מיהת עושה פירות, וא"כ אולי י"ל שמ"ש רש"י עירובין שכפניות של דקלים נקבות נעשים תמרים איירי בהרכבה, וצ"ע.
ומצאתי בס"ד סיוע להנ"ל מחי' חת"ס פסחים נו. על מ"ש שם בגמ' מנחי כופרא דיכרי לנוקבתא וכתב חת"ס ד"ה מנחי, וז"ל, משמע דנוקבתא גרע מדוכרא ולעיל נג. רש"י ד"ה בדניסחני קץ משמע של זכר גרע שאינו מתבשלת בו לעולם [ורש"י פסחים נג. כרש"י עירובין כח: - ד.ב.] ותירץ חת"ס, וז"ל, ואולי כן הוא וכשיורכב על נוקבתא מתבשלת בו אבל נוקבתא לחוד אינה טוענת כלל ושל דוכרא נמי אינה מתבשלת עד שיורכבו אהדדי, ע"כ.
ב) קיי"ל דמחשבת חיבור אינה כלום עי' רמב"ם הל' תרומות פ"ב ה"ב
ועוד תירוץ א"ל, עי' חוסן ישועות נדה ריש נא. דגם לרבא אליבא דרבי יוחנן שם הא דמחשבת חיבור הוי מחשבה לענין מעשר אינו אלא מדרבנן. א"כ י"ל אם זרע מתחילה לבהמה ואח"כ נמלך לאדם לא רצו לפטור לגמרי ממעשר מה שבני אדם אוכלים, משא"כ בסוגיין בעירובין דבלא"ה חייב במעשר רק השאלה אם מתעשר ירק או מתעשר זרע, ובזה לא ראו חז"ל ללכת אחר מחשבת חיבור.
גמר חתימה טובה,
דוד בלום
לכ' הרב בלום שליט"א
תודה רבה על התשובות הבהירות,
אסתכל בעז"ה בחזו"א.
מה שכתבת שלהלכה לא קיי"ל כרבא בנדה, מכל מקום צ"ע איך יסתדר רבא עם הברייתא שלנו, ובזה אנו צריכים לתירוצך השני.