ביצה כה: רשד"ה בכור, והשוחטו בזמן הזה בחוץ ענוש כרת, יל"ע אמאי ציין רש"י העונש - שלכאורה אינה מעלה או מוריד, - ולא כתב דאין שחיטתו מתירה באכילה, דהרי אינה ניתרת אלא בשחיטת קדשים בפנים וזריקה.
שווארץ
שלום
בפשיטות נראה שאגב שהזכיר רש"י מדוע צריך לראות את מומו קודם שישחט, מזכיר גם את חומר האיסור. וכיוצא בזה כתב רש"י בפסחים נט. (ד"ה ומחוסר כפורים) ובנדה לו: (ד"ה ושמואל אמר).
כל טוב.
יוסי בן ארזה
בודאי דרך רש"י כשמזכיר חיסרון ממעשה איסור מזכיר ג"כ העונש, וכמו שהבאתם,
אמנם כאן בענין ו"ט אינו נוגע לנו היתר או איסור לשחוט - שהוא נוגע ג"כ בחול,
אלא עצם הדבר שיש חיסרון בעצם השחיטה, דאין קדשים ניתרין על ידי שחיטה זה, וממילא היא אסורה ביו"ט.
רש"י הוצרך להזכיר האיסור כי בלא"ה יתכן שלא היה מוקצה כיון שאם עבר ושחטו על הספק שמא יש בו מום ונמצא בו מום יתכן ומותר (אם לא משום קנס שעבר איסור) וכעין שאמרו להלן לד: טבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותקנו אינו מוקצה.
יוסי בן ארזה
לכ' הג' ר' יוסי בן ארזה,
טבל איירי באיסור דרבנן של מתקן,
משא"כ באב מלאכה של שחיטה.נטילת נשמה דעת רש"י הוא דעל ידי איסור דאורייתא הויא מוקצה
לולא איסור שחוטי חוץ יתכן שאין איסור (עכ"פ מדאו') לשחוט על הצד שאולי יימצא אחר כך שהוא בעל מום, וכגון שאין מצוי עכשיו בודק מומין שיגיע לבור, ושוחטו ואחר כך יביא לבודק לראות אם היה בו מום לפני השחיטה.
יוסי בן ארזה