הנה בחגיגה כה: כתב רש"י דכהן שקיבל שמן תרומה מעם הארץ מדליקה לנרות ומבואר דמותר ליהנות ממנה בשעת שריפתה,

אמנם בר"ש שביעית פ"ח מ"ב משמע דהיתר הנאת שריפה נאמרה דוקא בתרומה טמאה דאורייתא, ותרומה שיהא טהורה דאורייתא ניתן לאכילה ושתיה וסיכה, ולא לשריפה, וכן מורה ל' רש"י ביבמות עג. "שטומאתה מתירתה לשריפה."

וכן משמע מתוס' בכמה מקומות [שבת כו: ועוד] דכתבו דילפינן איוסר הנאה של כילוי בתרומה מטבל טמא, דמה טבל טהור אינו ניתר להנאתה - דהיינו אכילה שתיה וסיכה - עד שעת הרמה, הוא הדין טבל טמא אינו ניתר להנאתה - דהיינו שרפה ושאר הנאה של כילוי - עד שעת הרמה, וילפינן תרומה טהורה וטבל טהור מטבל טמא, עיי"ש ומשמע דאין שריפה נכלל הנאות המותרות בתרומה טהורה, וצ"ע דברי רש"י דילן.

לדבריכם שמן טהורה הנתונה בכלי מאוס שאי אפשר לאוכלו האם מותר לשורפו?

אם נאמר דבעצם אף תרומה טהורה מותר לשורפה היכא דליכא לתא דהפסד תרומה, כדבריכם, איך נפרש דברי רש"י ביבמות עג. שטומאתה מתירתה בשריפה?

וכן אם כל ההבדל בין תרומה טהורה לטמאה הוא שתרומה טהורה מותר לאוכלו - וממילא אסור לשורפה מחמת הפסד, ותרומה טמאה אסורה באכילה, וממילא כל הנאתה אינה אלא שריפה, איך נפרש דברי התוס' "בשני תרומות הכתוב מדבר, - שעיקר הנאת טבל ותרומה טמאה הוא שריפה, והרי כל ההבדל אינה אלא שבמציאות אי אפשר לאוכלו כמו תרומה המוטל בכלי מאוס?

וכמו כן יש להשקות משיטות הראשונים דס"ל דמותר ומצווה לשרוף תרומה טמאה אף אם אינו נהנה משריפתה, והרי אם כל ההבדל בין טהורה לטמאה הוא דבפועל אי אפשר לאוכלו הרי אף בטמאה עדיין צ' לדון משום הפסד תרומה?

אברהם יוסף שווארץ