בר"מ ספה"מ ל"ת קפ"ח הזהירנו מאוכל משור הנסקל, וכן מבואר במאכ"א פ"ד הכ"ב, וצ"ע דבכד: מבואר להדיא דבכל הנאה לוקה אם הוא דרך הנאה,
ומלבד זה בכג: מבואר דלמסקנא לא אמרינן אם איני יודע שיהא נבילה - שהרי הפסוק אוסרתו באיסור אכילה והנאה -אמנם גמרא זו מבואה בעוד מקומות וכן ברש"י על התורה?
שווארץ
הרמב"ם בספר המצוות הולך לפי שיטתו בשורש ב' שיש מסורת של מנין תרי"ג מצוות שהן פשוטו של מקרא של תורה שבכתב על פי הפירוש המקובל ממעתיקי השמועה. ויתר פרטי המצווה או מצוות אחרות שנלמדו מדרשה על ידי המדות שהתורה נדרשת בהן על הפסוק, אע"ג דדין דאורייתא יש להן, אינן בכלל המנין הזה. ומשום כך בספר המצוות מרבה הרמב"ם להביא ממדרשי ההלכה שרגילים לכתוב הפירוש המקובל לפשוטו של מקרא. ובפסוק של שור הנסקל הפשט במקרא דוקא איסור אכילה, ולוקין דוקא על אכילת בשר שור הנסקל.
מאידך במשנה תורה משלים הרמב"ם דיני המצווה וכותב גם האיסור הנאה, ומ"מ אין לוקין על האיסור הנאה הואיל ומקורו מדרשה ולא פשוטו של מקרא על פי הפירוש המקובל. וכן יש דוגמאות רבות לשיטת הרמב"ם, עי' למשל בסה"מ ל"ת מ"ה ובהל' עבודה זרה פרק י"ב הל' י"ז-י"ח באיסור אגודות אגודות שהוא בכלל לא תתגודדו אבל אין לוקין עליו ואינה בכלל מנין תרי"ג המצוות. ועי עוד ל"ת רצ"ט.
כל טוב,
אברהם פיליפס
לכ' הג' הרב אברהם פיליפס ושאר חביר הכולל החשובים,
כמו שכתבת בטוב וטעם ודעת, שיטת הרמב"ם הוא דאין לוקין על איסור אם מקורו הוא מדרשא, כמו בלא תעשו אגודות אגודות וכהנה.
והנה בגמרא כד: איתא אמר רבי אבהו כל איסורי הנאה שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך הנאתן - הרי מבואר להדיא דדרך הנאתן אכן לוקין, ואיתמר נמי שאם שם חלב שור הנסקל על מכתו אינה לוקה, ומבואר דבשאר אופני איסור לוקים.
ומכח זה גופא שאלתי, דמבואר שדהנאה נחשבת עצם האיסור, וא"כ אמאי לא הזכיר הרמב"ם הנאה בספה"מ? ואמאי פסק שאין לוקים על הנאה?
הרמב"ם הביא במאכ"א סוף פ"ד אם נאמר סקל יסקל השור איני יודע שנבילה היא ונבילה אסורה באכילה, והדבר צ"ע דבין לפי חזקיה ובין לפי רבי אבהו צריך לא יאכל לאמעינן איסור הנאה?
שלום ר' אברהם יוסף,
קודם צריך לציין שר' אבהו א"ר ר' יוחנן אינו אומר "כל איסורי הנאה שבתורה" אלא "כל איסוין בתורה". אמנם רש"י שם ד"ה איכא דאמרי, מפרש דברי ר' אבהו א"ר ר' יוחנן דמיירי באיסורי הנאה, אבל הרמב"ם בהל' מאכ"א פי"ד הל' י' לומד איסורי תורה , וז"ל, כל האוכלין האסורין אינו חייב עליהן עד שיאכל אותן דרך הנאה. והמגיד משנה פ"ח הל' ט"ו מפרש דברי ר' אבהו א"ר ר' יוחנן, וז"ל, וכל דבר הראוי לאכילה אין דרך הנאתו אלא דרך אכילה כתקנו, עכ"ל. ומבואר לדידהו דלר' יוחנן חיוב מלקות הוא באיסור אכילה דוקא.
ולגבי דברי הרמב"ם בפ"ד, חזקיה ור' אבהו מעולם הזכירו חיוב מלקות באיסור הנאה.
שבוע טוב,
אברהם פיליפס
מדברי איתמר נמי משמע דדוקא כשנהנה בכה"ג אינו לוקה, אבל בשאר הנאות לוקה.
אה"נ, וניחא לרש"י והרמ"ך. ראיתי את זה.
ייש"כ,
אברהם פיליפס