בנוגע לתשובה הקודמת שלכם- יש להוסיף- עיין בתמורה טז.
״מיד תשש כחו של יהושע ונשתכחו ממנו ׳שלש מאות׳ הלכות ונולדו לו שבע מאות ספיקות״
ויש להסתפק אם כאן הוי גוזמא דומיא דשאר ג׳ מאות שבש״ס וצ״ע בזה. ועיין עוד בספר מגן האלף שכתב שג׳ אלפים אינו גוזמא ע״ש.
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31346&st=&pgnum=79
החותם בכבוד,
שמואל דוד בערקאוויטש
לייקווד
כאן יש סברא לומר שאע"פ שכתב רשב"ם פסחים קיט. ד"ה משאוי שכל שלש מאות שבש"ס זה לאו דוקא, עיי"ש, מ"מ כאן זה דוקא כי לעיל בסמוך כתוב ששלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה. והנה פעם שאלתי את הגרח"ק שליט"א אם זה גוזמא והשיב הגרח"ק שהוא בדוקא כי כך קיבל שמואל מרבותיו וא"כ אם מ"ש בגמ' שלשת אלפים זה בדוקא כ"ש שיש מקום לומר ששלש מאות זה בדוקא.
למקור נוסף, עי' מבוא האגדות למהר"ץ חיות (מודפס בריש ספר עין יעקב סוד"ה עוד נתנו לנו חז"ל כלל גדול) שכתב שג' מאות כאן הוי גוזמא.
עוד מקור, עי' חידושי אגדות למהר"ל מפראג כאן, וז"ל, וידוע ששלשה יותר נבדלו מן השבעה והשלשה הם השגות עמוקים ולכן שלשה מאות נשתכחו, עיי"ש. ומשמע שהמספר שלש מאות הלכות הוא בדוקא לפי המהר"ל דלא כמהר"ץ חיות בשם מאור עינים פ"כ שהבאתי לעיל.
ויש סברא למה בגמ' שלנו המספר שלש מאות הוא בדוקא (אע"פ שכתב הרשב"ם שהבאתי לעיל שכל ג' מאות שבש"ס זה לאו דוקא ובאמת אין למידין מן הכללות). והוא משום שי"ל הטעם שאמרינן בעלמא גוזמא זה להגדיל פלאי הבורא ונפלאות חז"ל כגון מה שהביא מהרצ"ח מפסחים נז. שרבי יוחנן בן גרבאי היה אוכל ג' מאות עגלים ועוד כמה דוגמאות כזה, משא"כ בשכחת התורה אדרבה לא יתכן שחז"ל רוצים לומר ששכחו יותר ממה שבאמת שכחו שהרי שכחת התורה זו פורענות ולא רוצים לומר שיש יותר פורענות ממה שהיה באמת.
שנזכה לראות בבנין בית המקדש במהרה בימינו
דוד בלום
דעת מהר"ל מפראג בענין שלש מאות גוזמא-
א) נראה שראוי לעיין בשאר מקומות בש"ס מתי שלש מאות הוי גוזמא לדעת המהר"ל. ועי' סנהדרין סח. דאיתא בגמ' שאני שונה שלש מאות הלכות ואמרי לה שלשת אלפים הלכות בנטיעת קישואין, ועיי"ש במהר"ל בחי' אגדות, וז"ל, ולכלם היה מספר שלש או שלש מאות או שלשת אלפים מפני כי מספר זה מורה על השגה שהיא נבדלת מן האדם, ע"כ במהר"ל. ומשמע שיש משמעות מיוחדת למספר שלש מאות (וזה דומה למ"ש מהר"ל בתמורה טז.). ולפ"ז נראה ששלש מאות זה בדוקא ודלא כמהר"ץ חיות שהבאתי לעיל שכתב שגמ' הנ"ל סנהדרין סח. היא גוזמא, וא"כ גם בתמורה טז. י"ל שהוא בדוקא.
ב) ועי' גיטין סח. שלש מאות מיני שדים היו בשיחין וכתב שם המהר"ל וז"ל ויראה כי שלש מאות שדים הם וטעם מופלג, ע"כ. ולכאו' מופלג פי' שהוא גוזמא וא"כ משמע שאצל הלכות המהר"ל מפרש ששלש מאות זה בדוקא כי ג' הוא מספר מובדל ושייך אל הלכות, אבל בשאר מקומות לכאו' מפרש המהר"ל כרשב"ם פסחים קיט. שג' מאות זה גוזמא.
ג) ולכאו' מזה שגם בתמורה טז. וגם בסנהדרין סח. יש גם את המספר שלש מאות וגם את המספר שלשת אלפים אצל הלכות זה סיוע למהר"ל ששלש הוא מספר שמתאים להלכות. ולפ"ז אולי מ"ש יבמות טז. שלש מאות תשובות בצרת הבת זה בדוקא (ודלא כמהרצ"ח במבוא האגדות) וצ"ע בכל זה.
ד) ברצוני להביא ראייה לדברי מהר"ל הנ"ל בתמורה טז. וסנהדרין סח. מהגמ' בכריתות טו:שהמספר שלש יש לו קשר מיוחד להלכות דעי' רמב"ם הל' תלמוד תורה פ"ד ה"ז וז"ל ולא ישאל בענין יותר משלש הלכות ע"כ
ה) וזה ממש נוגע לדפים שלומדים כעת בס"ד בדף היומי, דעי' הר צבי על התורה פ' וישלח עה"פ ויזרח לו השמש בשם מהרי"ל דיסקין שיש מקור לדברי הרמב"ם ממתנ' כריתות טו. אמר רבי עקיבא שאלתי את רבן גמליאל ואת ר' יהושע באיטליס של עימאום וגו' והשאלה הראשונה היתה בענין הבא על אחותו וגו'. ובמתנ' סוף טו. תנן ששאל אותם על אבר המדולדל ושם טו: תנן ועוד שאלן ר' עקיבא על השוחט ה' זבחים וגו' ולא שאלן ר"ע לר"ג ור"י עוד שאלות באותו מעמד באיטליס של עימאום. הרימ כאן מקור למ"ש הרמב"ם שלא ישאל בענין יותר מג' שאלות.
ו) ועתה ע"פ דברי המהר"ל י"ל טעם שלא ישאל יותר מג' שאלות כי שלש הוא מספר מיוחד להלכות ואם שואל יותר מג' אין כבר הסגולה המיוחדת של "השגות עמוקים" ו"השגה שהיא נבדלת מן האדם" שכתב המהר"ל שהבאתי לעיל.
כתיבה וחתימה טובה
דוד בלום