נראה להעיר שיש עוד הבדל בין דברי רש"י אצל ספק כלים לבין דבריו אצל שלשת הדינים האחרים. בשלשת הדינים האחרים רש"י פירש הטעם שיש להסתפק, אצל עפר ארץ העמים משום קבר המת, ואצל בגדי ע"ה משום אשתו נדה, ואצל רוק משום זב, דהיינו שיש דבר מסויים שיש לחוש לו אצל כל אחד, משא"כ אצל כלים רש"י לא פירש שום טעם שיש לחוש לו. ונראה שזה משום שאין דבר מסויים שיש לחוש לו אצל כלים כי יש הרבה דרכים שונות שאפשר שכלים יטמאו.

דרך צחות אני נזכר שבשנת השמיטה תשמ"ז דיברו הרבה על השאלה הקשה איפה הגבול הדרומי של ארץ ישראל, ושאלתי את הגרי"ש אלישיב זצ"ל מה דעתו האם יש ספיחין וקדושת שביעית לירקות ופירות הבאים ממדבר פארן, וענה הגריש"א זצ"ל "זה ספק!" והתרשמתי שהגריש"א אמר באופן נחרץ ובהחלטיות שזה ספק, זאת אומרת הוא לא אמר "איני יודע מה הדין במדבר פארן" או "איך ווייס ניט", אלא הבנתי מתשובתו שכוונתו שלמדנו סוגיא זאת היטב וגם ביררנו ביסודיות המציאות בענינים אלו ובסופו של דבר זה נשאר ספק, אבל זה ספק מתוך ידיעה לא ספק בגלל שלא יודעים כלום.

וכן הוא בעניננו אצל שלשת הדינים האחרים, יש דבר מסויים וידוע שיש להסתפק בו, משא"כ אצל כלים הנמצאים אין לנו שום ידיעה מה קרה לכלים אלו, לכן גזרו עליהם.

ומצאתי בס"ד תירוץ על הדרך הנ"ל, אבל עם יותר סימוכין. דהנה עי' פסחים י: דתניא קרדום שאבד בבית הבית טמא שאני אומר אדם טמא נכנס לשם ונטלו. ועיי"ש בתוד"ה שאני שהקשו מנדה ד. אצל ככר שתלינן באדם טהור. ותירץ ר"ת ע"פ גמ' דידן דגזרו על ספק כלים הנמצאים ולא גזרו על ספק אוכלין הנמצאים, ע"כ. ועיי"ש בחי' הר"ן בפסחים דהיינו טעמא משום דכלים אית להו טהרה במקוה ואוכלין אין להו טהרה במקוה [וכ"כ בספר הישר לר"ת סי' קסה] וכיון דלית להו תקנתא לא גזור עלייהו, עיי"ש. ומשמע מר"ת שהגזירה על כלים הנמצאים היא באמת חומרא, והיא רק חומרא שהחמירו משום שיש טהרה במקוה, ומאחר שאין טהרה במקוה לאוכלין לא הטילו החומרא הזו אצל אוכלין.

ומעתה י"ל שזה גם הפירוש ברש"י כאן שאצל שלשת הדינים האחרים רש"י ביאר מה הטעם לגזירה כי יש חשש מסוים אצל כל אחד, משא"כ אצל כלים הנמצאים אין טעם מסוים לגזור הגזירה אלא יש אפשרות שהכלים טמאים אבל כל הגזירה היא חומרא בלי חשש מסוים וכמ"ש לעיל בדעת ר"ת כי אין כאן שום ידיעה שמחייב אותנו להחמיר אלא עשו גזירה מכיון שיש תקנה להטביל במקוה. ובאמת נראה שהדבר מדוייק טפי בדברי רש"י שכתב דלא ידעינן אם טמאים הן. ויש להעיר שרש"י לא כתב דלא ידעינן אם טהורים הן, ומשמע מרש"י שהדבר באמת נוטה יותר לטהרה, וזה מה שמדגיש רש"י שאע"פ שלא ידעינן שום טומאה ברורה מ"מ גזרו משום שיש איזה חשש אולי נטמאו. וזמ"ש רש"י שאע"פ שלא ידעינן אם טמאים הן, מ"מ גזרו כי גזירה זו היא יותר חומרא מספיקות האחרים.

חודש טוב ובשורות טובות!

דוד בלום