בפסחים יד: למטה כתב רש"י "אב הטומאה דמאורייתא" והדבר צ"ע שמצינו הרבה אבות הטומאה מדבריהם
שווארץ
פני שלמה מסכת פסחים דף יד עמוד ב'
ונ"ל דס"ל לרש"י דמעל"ע שבנדה וטומאת בית הפרס הוי נמי דאורייתא, דהיינו ספיקא דאורייתא, אבל טומאה דרבנן דכל עצמה של טומאה אינו אלא דרבנן לא אשכחן שיהיה אב הטומאה, ולהכי פירש"י שפיר דכל אב הטומאה דאורייתא, והכי מוכח מכמה מתני', דבריש מס' כלים [פ"א מ"א] וקתני אבות הטומאות וחשיב דאורייתא, וכן במתני' זבים פ"ה מ"י, זה הכלל כל הנוגע באחד מכל אבות הטומאות משמע דכל אבית הטומאות דאורייתא, וכן במתני' טהרות פ"א מ"ה, האוכל שנטמא באב הטומאה וכו', בכולן משמע מדאורייתא.
כל טוב,
יוסי בן ארזה
מה נעשה עם נדה שראתה בלא הרגשה, ואם מרדע שהיקפו טפח שמביא הטואמה דרבנן, וארץ העמים?
ואף מעת לעת הגמרא בעירובין מד קראו דרבנן, וכן בית הפרס?
לגבי מעל"ע שבנדה ובית הפרס הוא מסביר שזה ספק דאו'. ויתכן שגם בראיית דם בלא הרגשה רבנן חששו להרגשה. וכן ארץ העמים חששו למתים. לגבי מרדע, שמא נקרא 'אב הטומאה'?
יוסי בן ארזה
חכ' גזרו על מרדע שהיקיפו טפח אטו מרדע שעביו טפח. אולי יש בזה דררא דאורייתא אבל בודאי אין זה שום ספק טומאה דאורייתא
נכון, אבל השאלה אם קראו לזה במשנה או בתוספתא 'אב הטומאה'.
יוסי בן ארזה
האם יש הבדל בחומר הטומאה בין מרדע שעביו טפח - שהיא מטמא מדאורייתא - למדרע שיש בהיקפיה טפח שטומאה הוא רק דרבנן?
אכן יש חילוק בין אדם הנושא אותם לאוהל אחר - ע' שבת טז-יז.
יוסי בן ארזה
א"כ באיזה אופן אינה נחשב לאב הטומאה?
שמחה שואל:
חז"ל גזרו על גוים שהם כזבים. וגם מי חטאת שנפסלו הוי אב הטומאה מד"ס
בין אם יש חילוקים לדינא (למשל בגויים, אף שגזרו עליהם כזבים מותרים ליכנס להר הבית עד החיל), ובין אם אין - יתכן שרש"י סבר שהמשנה לא נוקטת לשון 'אב הטומאה' בסתם אלא בדאורייתא. אכן הדבר צריך בירור במשניות ובתוספתא.
יוסי בן ארזה