הגמ' מסבירה קודם שנלמד מסברא, ורק בסוף מפסוק.
ולכאורה להביא פסוק זה לא יותר חזק כהוכחה מסברה? א"כ למה הביאה הגמ' סברא אי איכא פסוק. או"ד הסברא עדיפא דכך הפסוק מופנה ללמוד ממנו ד"א.וצ"ל בק"ד באור
שכמ"ה
הקטן אהרן ברכה הי"ו, מילן יע"א, איטליא
אני מנחש שכבודו מדבר על המקור שמיתת הבעל מתיר איסור אשת איש. מצאנו בב"ק (מו) "למה לי קרא, סברא הוא!" והיינו שהתורה לא היתה צריכה ליתן לנו פסוק ללמד דבר פשוט ומבואר מאיליו.
ובאמת דוקא כאן איכא נפקא מינה טובא לפי הפני יהושע שלומד שאם היה סברא היה אפשר לומר שמיתת הבעל מתרת גם בגוי, אבל מכיון שמסיק הגמ' שהמקור הוא מפסוק בענין משוח מלחמה, למסקנת הגמ' מיתת הבעל אינה מתרת בגוי. הגם שהמנחת חינוך ועוד מפרשים תמהו עליו, לדבריו זה נפקא מינה גדולה.
כל טוב,
יעקב מנטרוז