ביצה יב. עולת נדבה, וברש"י אבל נדבה יכול להקריבו למחר, והוא פלאי,
דאף אם אינו יכול להקריבה למחר אין לנו שום מקור שידחה שבת דאינה נכלל בדינא דמועדו הנאמרה בקרבנות הקבועים להם זמן
שווארץ
שלום
דרכו של רש"י בהרבה מקומות בש"ס ליתן טעם לדין שנלמד מקרא. וה"נ בא ליתן טעם למה רק חובות הקבוע להם זמן דוחות שבת.
בברכה.
יוסי בן ארזה
אכן רש"י בכמה מקומות פי' טעמי הקרא,
ובמקומות שפירש"י שקרבנות הקבועים להם זמן דוחים מכיון דאי אפשר להקריבם לאחר זמנם אין להקשות אמאי פירש כן, אף דעיקר הדבר נלמד מגזירת הכתוב.
אמנם הכא הרי אין זה טעמו של שום מקרא, שעיקר הדבר שאין קרבן יחיד הוא מפני שיש בזה כמה מלאכות, ואין שום שידחה שבת, ולכן הערתי על דברי רש"י דאף בלי סברא מהיכ"ת שידחה שבת.
[והרי אין לנו פסוק לומר שקרבנות ייד אינם דוחים, דאיכא למימר דרש"י בא להשמיענו טעמא דקרא, אלא מכיון שאין שום מקור מהיכ"ת שידחה.]
שלום
דרכו של רש"י לפרש טעם האיסור גם אם אינו נלמד מקרא אלא שאין מקרא להתיר. וכגון בביצה כג: דכתב דאין צדין משום שאפשר מאתמול. והלא טעם זה נאמר לענין מכשירי אוכל נפש אבל הצידה לא הותרה כלל משום מלאכת או"נ? אלא שבא לפרש טעם מדוע היא נחשבת כמלאכת עבודה.
וכיו"ב רש"י בערכין כח: נטען טעם מדוע חרמי בדק הבית יש להם פדיון, בניגוד לחרמי כהנים - הגם שאין צריך טעם, כי חרמי כהנים יש גזה"כ דלא ימכר ולא יגאל ואילו חרמי בדק הבית כדקאי קאי - אלא שנתן טעם לדין.
בברכה יוסי בן ארזה