א) בערכין יא. בתוס' שירה מעכב בהניסוך. ויל"ע דלקמן יב. אבעי"ל בנסכים הבאים בפנ"ע אם בעינן שירה אלמא דאין מעכב את הנסוך. וצ"ל דר"ל דמעכב בניסוך הבא עם הקרבן.
וצע"ק כיון דנסכים הבאים בפנ"ע א"צ שירה א"כ אפי' בא עם הקרבן תיקרב בלא שירה מדין נסכים הבאים בפנ"ע דהא יכול להביאן בפנ"ע. ולק"מ דר"מ לטעמיה דאית ליה במנחות שם דהוקבעו נסכים עם הזבח בשעת שחיטה וא"י לשנותן לזבח אחר.
ועי' בשטמ"ק דמשמע דר"ל דבנסכים הבאין עם הזבח שירה מעכב בקרבן, וצ"ע דלכא' גם אם הוקבעו נסכים בשחיטה לא מצינו דאז הנסכים יעכבו בקרבן וא"כ ה"נ אא"ל דשירה יעכב בקרבן וצ"ע.
ב) שם בשי' ר"מ דשיר מעכב בקרבן יל"ע אם גם ס"ל דיש דין ביום. ונר' דע"כ לית ליה דא"כ לדידיה איך מיתוקם דרשא דמנחתם ונסכיהם אפי' בלילה הא שיר מעכב וא"י לשיר בלילה. וזה ק' לומר דרק כששייך לשיר אז מעכב דהרי ביטול השיר עושה עיכוב בהניסוך.
ג) שם בסוגיא צ"ע בדברי הרמב"ם שלא הביא מהך פלוגתא בכלל, לא אם צריך ביום ולא אם מעכב, גם לא הביא הך דינא דר"ל דיכולין לשיר אפי' בלי קרבן, וצ"ע בכ"ז.
אי' בערכין יא. ואידך ללמדך דאין שירה אלא ביום. וק' תיפו"ל דאין קרבן קרב בלילה, וי"ל דס"ל כר"ל לקמן ע"ב דשירה שלא בשעת קרבן רשות.
עוד אפשר לומר (וצ"ע בזה) דכיון דאין שירה אלא על היין שרים בשעת ניסוך, וגמרינן (והובא לקמן יב.) ומנחתם ונסכיהם אפי' בלילה ואפי' למחר, ושם איבעיא לן במקריב נסכים בפנ"ע אם טעונין שירה מי בעינן אכילה ושתייה או סגי ביין לחודיה, ויל"ע כשמביאין הנסכים בלילה אם דינה כמביא בפנ"ע, דלכא' יש לומר דהוי כמביא עם הקרבן וא"כ פשיטא דטעונין שירה בשעת הניסוך, וע"ז בא הכתוב למעט בלילה. וצ"ע בכ"ז.
י.י. קראוס
ירושלים
א. נראה שכוונת השטמ"ק שכשמביא נסכים עם הקרבן, הרי הנסכים עצמם בכלל ה'קרבן' ואינם קרבן בפני עצמם, הלכך השיר המעכב אותם חשיב 'מעכב את הקרבן', אבל לא שהקרבן עצמו נפסל.
אגב, י"א בדעת הרמב"ם שלפי מה שפסק (כלה"מ ג,ב) שאין אומרים שיר על נסכים הבאים בפנ"ע, דהשיר מעכב את הקרבן ממש (ע' אבנ"ז יו"ד שמ,יא ואו"ח תקלח,ו).
ב. לכאורה מסתבר דנסכים הבאים בפנ"ע בלילה, גם השיר הבא עמם כשר בלילה, דהא השיר הוקש לקרבן, ו'קרבן' דידיה בא בלילה.
ג. כבר עמד בלקוטי הלכות כאן ובשלהי תמיד שעמד על השמטת הרמב"ם. וע"ע מנ"ח שצד,ב ג רצט,ז.
י. בן ארזה
כולל עיון הדף