בדף י. אמר רב חסדא לא שנו אלא מפני הנשר אבל לנאותה כשרה. זאת אומרת תלוי בדעת הבן אדם. בדף י: אמר ליה רב אשי דלייה דלא לימרו קא ...... זאת אומרת תלוי בדעת הרואה , מראית עין.
מה ההבדל? למה רב חסדא לא חשש למראית עין ?
יורנו המורה.
אברהם בטאט, סאו פאולו, ברזיל
אם הוא פורס את הסדין לנאותה אין כאן בעייה של מראית עין כי כולם רואים שהסדין יפה ולכן הסיבה שפרס את הסדין זו כדי לייפות את הסוכה ולא כדי למנוע נפילת עלים וקיסמים לתוך הסוכה. מכיון שזה ליופי, זה נקרא צורך הסוכה (כמו שכתב המרדכי סי' תשלו הובא במשנה ברורה סימן תרכט סעיף קטן נג), כי יש מצוה שהסוכה תהיה יפה, ולכן הסדין בטל אל הסכך ואינו פוסל.
אבל בדף י: כשתולה בגד ומתייבש אחר כך זה נראה לאנשים שהוא פרס את הבגד שם כדי לסכך, כי זה לא בגד יפה שמייפה את הסוכה. לכן אפילו אם הוא באמת פרסו כדי לייבש את הבגד, מכל מקום אנשים חושבים שהוא פרס אותו כדי שיהיה סכך להגן מפני השמש וכדומה וחושבים שהוא מסכך בדבר שמקבל טומאה ולכן אסרוה משום מראית עין.
כל טוב, דוד בלום
