א) ב"ב ד. א"ל מסתפינא ממלכותא א"ל שדר שליחא וליזיל שתא וליעכב שתא ולהדר שתא אדהכי והכי סתרית [ליה] ובניית [ליה] עבד הכי
לא הבנתי, אם היה מסתפינא ממלכותא אז לא היה סותר ובונה קודם ששמע מהם אם יכול לעשות כן ומה העצה הזו.
ועוד יש להעיר מדוע באמת ליעכב שתא ומה הביאור בזה וצ"ע
ב) ד: הוצא אמר רב נחמן סינופי יריכי מלבר וניעבד מלגיו עביד נמי חבריה מלבר ואמר דידי ודידיה הוא אי הכי השתא נמי גייז ושדי ליה כו'
מדוע רק בהוצא כתב הגמרא ושדי ליה וצע"ק
שמואל דוד בערקאוויטש
א) בבא בן בוטא מלמד אותנו בזה שבזמן בית שני היה כבר מצב שכפופים למלכות עכו"ם, עי' מנחות צח. שער מזרח עליו שושן הבירה צורה וגו' כדי שתהא אימת מלכות עליהן, עיי"ש. הרי שצריך אימת מלכות ומ"מ א"א לבטל לגמרי בנין ביהמ"ק ח"ו משום זה, לכן לימד בבא בן בוטא שצריך לנהוג בחכמה דמצד אחד צריך ליזהר לא לפגוע במלכות אבל מצד שני צריך להשקיע כל הכוחות בקדושת ביהמ"ק ובלימוד התורה וכבוד תורה. לכן אע"ג שהרומיים היו יותר חזקים בכח החרב, מ"מ בחכמה עם ישראל יותר גדולים וצריכים לנצל את חכמת התורה והמוח היהודי כדי שנוכל להחזיק לעצמנו את קדושת המקדש. ומש"ה גם אמר ליעכב שתא כי בתחבולות תעשה מלחמה ומצא בן בוטא דרך שיתעכבו עד שלא יוכלו הרומיים בדיעבד לעשות מאומה נגד היהודים. והבין בן בוטא שאע"ג שהרומיים לכתחילה לא היו מרשים להורדוס לבנות בית המקדש, מ"מ בדיעבד לא יעשו כלום וזה גם מחכמתו הגדולה של בן בוטא שהבין בדרכי המלכות.
ב) נראה שיכול לזרוק את ההוצא לתוך שדה וכדו' ליד המחיצה ולא יוכלו להוכיח שההוצא הזאת באה מחזית, כי בשדה יש בלא"ה קנים וענפים וגם במשך זמן קצר ההוצא ירקב לתוך השדה, משא"כ לעיל כשדיברנו על גדר של אבנים א"א סתם לזרוק אבנים לתוך שדה בסמוך לכותל, אלא אם יגוז את החזית יצטרך לפנות את האבנים למקום אחר וגם אם ישאיר את החזית הנגזזה קרוב אל הכותל יהיה חשד שבאמת היתה חזית וגזזו אותה.
דוד בלום