שלום וברכה!
הלשון ברש״י עמ״ס תמורה נראה קצת שאינו מרשי . וכבר יש מי שערער על היחוס...
ועיין רש״י תמורה ג. ד״ה ה״ג שכתב ״והכי מצאתי בזבחים״ האם שייך שרש״י ׳מצא׳ גמרא מפורשת??
האם מצינו בראשונים לשון ״מצאתי״ על גמרא מפורשת??? חיפשתי ולא מצאתי.
אולי יש גירסא אחרת בכת״י? האם יש כת״י רש״י עמ״ס תמורה? ועיין רש״י ה: ד״ה ה״ג מכאן ואילך פירש רבי. וצ״ע בכל זה.
החותם בכבוד גדול,
שמןאל דוד בערקאוויטש
לייקווד
א) עי' רש"י ערכין ה: ד"ה אבל קדשי, וז"ל, וטעם זה מצאתי מפורש בזבחים.
ב) ועי' שו"ת שואל ומשיב קמ"א ח"ג סי' קמ"ד שרצו לומר שלפעמים רש"י כותב "לשון ירושלמי" שהוא ש"ס ירושלמי, אבל השיב השואל ומשיב שאין זה פשוט, וז"ל, דבקדשים בפרט בתמורה וכריתות כל מקום שמביא רש"י שתי פירושים זה דרכו לציין לשון ירושלמי ולא ידענו אם לרש"י היה ירושלמי קדשים או לא. ועי' תמורה ו: ד"ה הכי גרסי' ל"א בהני ושם נראה ג"כ שאין זה ירושלמי רק לשון ירושלמי, ע"כ (ועי' גם שדי חמד כללי הפוסקים סימן ח אות י שציין הרבה מקומות בזה). וצ"ע רב בענין זה. עכ"פ חזינן מזה שיש שינויים בין פרש"י בתמורה לבין פירושו בשאר מסכתות אבל לא החליט השו"מ משום זה שהפירוש אינו מרש"י.
ג) ועי' גם שדי חמד כללי הפוסקים כלל ח' אות ו' שהביא שכמה מחברים כתבו שפרש"י על מעילה אינו מרש"י אבל רש"י על תמורה משמע שמסכימים שהוא מרש"י. וברש"י לקמן ה: ד"ה ה"ג הגירסא שלנו הוא "מכאן ואילך פירש" ולא כתב "פירש רבי" וגם גי' זו בסוגריים וכתב בשטמ"ק אות כ"ה שתיבות אלו נמחק.
ד) ואולי יש ליתן טעם קצת למה מצינו בתמורה ג. שכתב רש"י והכי מצאתי בזבחים וכן בערכין ה: כ' וטעם זה מצאתי מפורש בזבחים כמו שהבאנו לעיל, ולכאו' לא מצינו שרש"י כתב דברים כאלו בשאר מקומות. ואולי הטעם הוא ע"פ מה שראינו בתחילת לימוד מס' זבחים שיש שהביאו ראיות שרש"י לא למד מס' זבחים אצל רבותיו. וראינו שבהקדמתו לספר הישר כתב רבינו תם שרש"י אם הגיה גירסא בפירושו הגיה, אבל בספרו לא הגיה וגו' זולתי במס' זבחים לבדה, ע"כ. ומשמע שהגירסא במס' זבחים היתה פחות רגילה על לשונם משאר מסכתות, לכן שייך שרש"י יכתוב והכי מצאתי בזבחים, וצ"ע בכל זה.
בהצלחה רבה
דוד בלום
ישר כח גדול!!
בכת״י של רש״י כתב ״מכאן ואילך פירש רבי״
תודה רבה!
עי' פ' משפטים עה"פ מלאתך ודמעך שכתב רש"י, ואיני יודע מהו לשון דמע. אבל ברש"י תמורה ד. (ד"ה זו תרומה) כתב ולפי שהיא מדמעת ועולה באחד ומאה מפיק לה קרא בלשון דמע, ע"כ. ובתורה תמימה רצה להוכיח מזה שפרש"י על תמורה אינו לרש"י, וצ"ע.
ולכאו' יש לדחות ראייה זו של התורה תמימה, דעי' מהרש"א קידושין מד. שכן דרכו של רש"י לפרש במקום זה כך ומקום אחר שינה פירושו, וכ"כ שאגת אריה סי' ט' דזה מצוי הרבה מאד שרש"י ז"ל חוזר במקום אחד ממה שפירש במקום אחר כנודע למי שרגיל בפירושו ז"ל, ע"כ. וא"כ לכאו' ה"ה שאין להחליט שרש"י על תמורה אינו מרש"י רק משום שיש הבדל בין פירושו עה"ת לפירושו בתמורה.
חילך לאורייתא!
דוד בלום
לכאורה לשון ״איני יודע״ שברש״י חלוק ממקום שפירש פירש אחר ודו״ק. ועיין http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=23658&st=&pgnum=64&hilite
לכאו' לפי מ"ש ביד מלאכי כללי התוספות והרא"ש אות כ"ב בשם חזון נחום שאין לתמוה אם רש"י חלוק בפירושיו דידיה אדידיה, דמהדורות טובא עבד הוא ז"ל, ובכמה דוכתי בתלמודא איכא הכי שחזר בו בפירושו, עכ"ד. א"כ לפ"ז אין חילוק בין איני יודע או פירוש אחר.
זה דבר נפלא מה שציין כתר"ה שליט"א לשערי תורה חלק ד' קונטרס ד' עמ' 64 מכתב מבעל ערוה"ש שמעיר על דברי בנו בתורה תמימה הנ"ל ויישר כח גדול על מציאה גדולה זו!
אמנם גם בעל ערוה"ש כותב שרש"י על תמורה שפיר הוא מרש"י, רק מ"ש רש"י עה"ת לשון דמע אינו יודע מהו פי' שלא מצינו במקרא שלשון דמע קשור לתערובת. ולפ"ז י"ל שאין סתירה בין רש"י עה"ת לרש"י בתמורה כי רש"י עה"ת אזיל לפי שורש לשון המקרא משא"כ רש"י בש"ס אזיל לפי לשון הש"ס, ובש"ס מצינו כמה פעמים שדימוע פי' תערובת כמ"ש ערוה"ש.
א גוט וואך,
דוד בלום