(א) משנה יש בה ג בבות ורש"י ז"ל פירש דנקטם משום דהוו חומרות דב"ה גבי ב"ש ביו"ט. ע"ש לשונו הק'. ולא מובן לי האם תוס' בא להוסיף על דברי רש"י ז"ל או"ד אומר ממש אותן דבר וא"כ אמאי אצטריך.
(ב) תד"ה ביצה שנולדה וכו'. אני לא מבין למה אצטריך שני הראיות כדי לומר דלשון אסור שייך אפי' לאותו יום דוקא. ולמה לא סגי לה בחדא. וק"ק לומר שבעי ב' דאל"ה ה"א דהיא יוצאת מן הכלל.
(ג) תד"ה דלמא ב"ש לית להו מוקצה. מה הסברא בכלל (אע"פ דאיכא ראי' לדבר) לחלק בין מוקצה דבע"ח לשאר מוקצין .
(ד) תד"ה גזרה שמא יעלה ויתלוש. מה הכונה דהאי תרוץ "וי"ל דמיירי בתרי עברי דנהרא".
שכמ"ה
Haqatan Aharon Braha, Milan, Italy
(א) תוס' ביצה ב. ד"ה שאור
1. עי' צל"ח שכתב שרבים ראו כן תמהו מה חידשו התוס' בזה יותר מפרש"י וביאר הצל"ח שבשאור אין מחלוקת בין ב"ש לב"ה וא"כ למה כתוב שאור בכלל עיי"ש בצל"ח שהאריך.
2. אבל עי' מהר"ץ חיות שכתב שבאמת דרך התוס' בכמה מקומות ובפרט במסכת ביצה להעתיק ע"פ הרוב דברי רש"י לבד בלי שום הוספה לפעמים הם מזכירים שמו של רש"י ולפעמים בלי להזכיר שמו עיין שם שהביא כמה דוגמאות לזה. ועי' שדי חמד כרך ו עמ' 73 סי' ט סק"א.
(ב) תוס' ב. ד"ה ביצה
נראה לי שעל פי המאירי כאן אפשר להבין למה תוס' צריכים להביא שתי ראיות כי המאירי (בסוף ביאורו על המשנה ד"ה וזה ששנינו) חולק על תוס' וכתב שאין ראייה מזה שכתוב שאפרוח שנולד ביו"ט אסור משום שאפרוח לאו בר אכילה הוא ופירושו שהאפרוח אסור בטלטול אפילו למי שמתיר שאר טלטול ביו"ט (עי' תוס' לקמן ו. סוף ד"ה הואיל) ולכן מכיון שתוס' ידעו שיש אפשרות לדחות הראייה מאפרוח כמו שדחה המאירי בגלל זה הוצרכו להביא הראייה השניה.
(ג) תוס' ב. ד"ה דילמא
המילה מוקצה פירושו שאדם מקצה דעתו מן הדבר וחושב שלא ישתמש בזה בשבת או יו"ט ולכן הם לא מוכנים ואסורים בטלטול. וזה מה שהביאו תוס' משבת מה. שגרוגרות וצמוקים הם יותר מוקצים כי שם העלה אותם לגג להתייבש ועד שיתייבשו אין ראויים לאכילה לכן אדם לא חושב כלל שישתמש בהם. ואותו דבר עם בהמות מסתמא אדם לא חושב שישתמש בהם בשבת כי הקצה דעתו מהם אלא אם כן אמר בפירוש שישתמש בהם.
ועי' תוס' לקמן לד: ד"ה ואומר שהירושלמי בעצמה אומרת החילוק הזה שבעלי חיים דינם יותר חמורים וכן הוא בירושלמי סוף פרק רביעי שמוקצה יותר חמור בדבר שיש בו רוח חיים ואם כן החילוק הזה אינו של תוס' עצמם אלא כתוב הרבה לפני זה בירושלמי. ועי' מהרש"א כאן ב. שהביא מלקמן י. אצל יוני שובך שהם יותר מוקצים כי אדם חושש שאם יטול היונים משם ייהרס שובכו ועי' בעל המאור שחייס עליהם פי' שומר על היונים ולא רוצה שימותו לכן מקצה דעתו מהם ולא מתכוין להשתמש בהם.
(ד) תוס' ג. ד"ה גזרה
באמצע דבריו וז"ל וי"ל דמיירי בתרי עברי דנהרא פירוש בשני צדדים של הנהר כי המוקצה הוא בצד אחד של הנהר והבהמה היא בצד השני ואין לה אפשרות לאכול מעצמה מעבר הנהר אלא אם כן הבעלים יתנו לו ללכת שם.
כל טוב
דוד בלום
