למה היה צורך שפרעה יוציא את ישראל על ידי מכות שבאו עליו?
מהר"ל, תפארת ישראל (פי"ח בתחילתו, עמ' נז): מפני שהאדם גשמי, צריך לברר לו דברים בעין הגשמית, ולכן כדי שידעו הכל את מציאות ה', הביא ה' מכות על המצרים.
מהר"ל, דרוש לשבת הגדול (נדפס בסוף הגדה של פסח, עמ' רה ד"ה ובמדרש): המצרים סילקו את השכינה מהעולם 1 , ולכן ביציאת מצרים כשרצה ה' לברר שהוא משגיח בעולם, הביא מכות על המצרים.
כמבואר בחז"ל שהחוטאים שמימות אדם הראשון סילקו את השכינה- תחילה מהארץ, ואח"כ מרקיע לרקיע, עד שבימי המצרים נסתלקה השכינה לרקיע השביעי.
יש במדרש שכל מכה באה על המצרים כנגד מה שעשו לישראל (כגון- מכת דם באה בגלל שמנעו מבנות ישראל לטבול וכו'), וקשה שבודאי יש טעם עצמי בכל מכה ומכה למה היא באה עליהם?
מהר"ל, גבורות ה' (פל"ב עמ' קכ"ב): חוץ מהטעם שיש בכל מכה למה היא באה, עוד יש בה מדה כנגד מדה כי כך דרכו של הקב"ה.
מה טעמם וסדרם של עשרת המכות?
מהר"ל, גבורות ה' (פל"ד עמ' קכח): בתחילה פרעה לא האמין בה' ולכן באו עליו מכות ללמדו שה' מושל בעולם, בארץ מתחת ובשמים ממעל ואחרי כן יצאו. לפיכך- התחיל במים שהם מתחת לארץ, ונהפך היאור לדם. אח"כ הביא עליו צפרדעים הדרים במים שהם נעלים מהמים עצמם 1 . 3. בכינים לקתה הארץ [שהיא למעלה מהמים]. 2 4. בערוב הוכו הדרים על הארץ. 5. אח"כ לקו בעיפוש האויר שלמעלה מהארץ- דבר. 6. אח"כ השחין שהוא מכת אש שהיא למעלה מהאויר. 7. הברד מן השמים. 8. הארבה דר בשמים. 9. בחושך לקו המאורות שהם בשמי השמים העליונים. 10. בבכורות לקתה נשמת האדם שהיא למעלה מהמאורות. 3
מהר"ל, גבורות ה' (פל"ד עמ' קכט, ד"ה ובמדרש): ממדרש תנחומא מתבאר שהמכות באו כסדר שמלך בשר ודם נוהג במדינה שמורדת בו- תחילה סוכר את אמת המים וכו' עד שלבסוף הורג את הגדולים שבהם, והכוונה שהמכה הראשונה לא הייתה קרובה כל כך למצרים 4 , וכל מכה הלכה והתקרבה, עד שבמכה האחרונה ניטלה מהם נשמתם.
מהר"ל, גבורות ה' (פרק נ"ז עמ' רנה): המכות באו מהקטן לגדול עד שאיבד את נפשם לגמרי- במכה הראשונה הדם עמד במקומו ולא הגיע אליהם. 5 מכות צפרדע וכינים פעלו בהם- צפרדע בביתם וכינים בגופם, אבל לא היה להם חשש של הפסד גמור. בערוב חששו שהחיות הרעות ימיתו אותם (אבל יכלו להסתגר בבתים ולהנצל), ובדבר חששו שהדבר יכלה אותם (וכאן לא הייתה להם אפשרות להנצל כמו בערוב), וכן בשחין חששו שיהיו נפסדים לגמרי (וזה היה חמור מהדבר כי המכה כבר פגעה בגופם). 6 אח"כ בברד כאלו נפסדו כי נפל לבם ופרחה רוחם מחמת קולות אלוקים שהיו. 7 הארבה נחשב כמות כמו שאמר פרעה (שמות 10:17) 8 (וזה היה חמור מהברד שהיו בו רק קולות ובהלה), וכן חושך נחשב כמות (ככתוב באיכה 3:6, וזה חמור מהארבה- מות אשר לא יראה אור), ומכת בכורות הייתה מיתה גמורה. 9
ולעולם מקום הדבר פחות מהדבר עצמו.
המהר"ל ממשיך שבערוב לקו דרי הארץ, אבל הכינים אינם דרים בארץ אלא זו מכת הארץ בעצמה, כי הכינים נחשבים לחלק מהארץ.
עיי"ש שנזקקו עוד לקריעת ים סוף כי המכות במצרים היו לכוחות פרטיים, ובים סוף נקרע יסוד המים שהוא כללי. ועיי"ש מה הוסיפו מלחמת עמלק ומתן תורה.
אולי הכוונה שבמכת דם היאור הוכה אבל נשאר במקומו, ואילו במכה הבאה כבר הגיעו הצפרדעים אליהם, וכן הלאה.
אך שאר המכות פעלו בהם, ואפילו בחושך כתוב שמי שעמד לא יכל לשבת ומי שישב לא יכל לעמוד, והחושך נחשב כמות.
אולם בפועל בשלושת המכות הללו לא נפסדו- על אף החשש.
ככתוב (9:28), ולכן אמר משה בהתראת הברד (9:14) "אני שולח את כל מגופתי אל לבך".
נמצא שבשלושת המכות הראשונות לא הייתה להם יראת מות, בשלושת האמצעיות הייתה להם יראת מות, שלושת האחרונות נחשבות כמות, והאחרונה היא מות גמור.
למה הוכו המצרים ב-10 מכות דוקא?
מהר"ל, גבורות ה' (פל"ד עמ' קל, ד"ה ובמדרש): ה' הביא 10 מכות על מצרים כי המספר הפרטי הוא חסר 1 , ואילו 10 הוא מספר כללי.
מהר"ל, גבורות ה' (פנ"ז עמ' רנג, ד"ה ועוד יש לך): חלקי העולם הם 10 כנגד עשרת המאמרות בהם נברא העולם, והמצרים הוכו בכל חלקי העולם. 2
מהר"ל, גבורות ה' (פרק נ"ז עמ' רנה): העצם הוא אחד והוא ראשון והמקרים הם תשע, 3 ולכן הוכו תחילה ב-9 מכות שהתחלקו לשלוש קבוצות 4 , ובכל קבוצה 3 מכות כי לכל דבר שלושה גבולים [-נקודות ציון]- תחילתו, אמצעו וסופו, 5 וכל מכה הייתה חמורה מקודמתה בקבוצה, ולבסוף- בבכורות, לקה העצם. 6
מהר"ל, גבורות ה' (פנ"ז בסופו, עמ' רנו, ד"ה ובמדרש): 10 ניסיונות נתנסה אברהם כדי לעמוד על אמיתת עצמו (כי העשירי עצם הדבר 7 ), וכנגד זה הוכו המצרים 10 מכות באמיתת עצמם.
מהר"ל, גבורות ה' (פרק נ"ח בתחילתו, עמ' רנז, ד"ה דע כי): העולם הזה הוא עולם הטבע, וה' הביא את הניסים מהעולם הנבדל אל עולם הטבע, והדבר הקדוש והנבדל הוא עשירי 8 , ולכן היו 10 מכות.
מהר"ל, דרך חיים (פ"ה מ"ד, עמ' רכ"ד, ד"ה וכבר): יש דבר הקרוב אל שינוי הטבע מצד מה ורחוק מצד אחר, ויש שהוא הפכו. לכן עשה ה' ניסים לישראל בכל חלקי הצדדים, ובעשרה יש את כל החלקים כי העולם נברא בעשרה מאמרות.
עי' במהר"ל בדרך חיים (פ"ג מי"ג, עמ' קלט) שהמספרים עד תשע הם פרטיים, ועשרה הם כבר כלל ועדה, ומכאן ואילך חוזר לספור מהתחלה. ובהמשך דבריו שם (ד"ה ולפרש) הסביר זאת ביתר ביאור, עיי"ש.
עיי"ש שהמכות לא באו כסדר המאמרות כי המכות צריכות לבא מן הקל אל הכבד, ובשאלה הבאה יבואר כיצד ההקבלה של המכות אל המאמרות.
כן כתבו הקדמונים, כגון בחובות הלבבות (תחילת שער היחוד פרק ז)- הסוגים הם עשרה והם: עצם [-הדבר עצמו], וכמה [-הכמות], ואיך [תואר הדבר- שחור או לבן וכד'], ומצטרף [-כגון אב ובן וכד'], ואנה [-מקום], ומתי [-זמן], ומצב [עומד או יושב וכד'], וקנין [מה שייך לו], ופועל ונפעל [-מה הוא עושה ומה נפעל ממנו]. (וע"ע באבן עזרא בפרשת יתרו על עשרת הדברות, ובאריכות בספר הברית א,א מאמר מוסדות שמים, פ"ג.)
בתחילה מכות רחוקות שהלכו והתקרבו, עד שהגיעה המכה לעצם מצרים- לבכורים. והכוונה למה שהתבאר בשאלה הקודמת, תשובה 3.
המהר"ל בדרך חיים (פ"ג מי"ג, עמ' קלט ד"ה ולפרש, ואילך) האריך בביאור החלוקה לשלושה גבולים, עיי"ש.
כמו שנתבאר בשאלה הקודמת, תשובה 3.
כמבואר בתשובה הקודמת.
ועי' במהר"ל בדרך חיים הנ"ל (פ"ג מי"ג עמ' קלט) שהעשירי קודש כי התשעה הם פרטים, והעשירי משלים אותם לכלל שלם, ולפיכך הוא ראוי לגבוה.
מה ההקבלה של עשרת המכות לעשרת המאמרות?
מהר"ל, גבורות ה' (פרק נ"ז עמ' רנג ד"ה ועוד יש): 1 זה סדרם- 1. במאמר "נתתי...כל עשב זורע זרע...לאכלה" נתן ה' לבעלי החיים את מזונותיהם, והמזונות נהפכים לדם, לכן נהפך היאור לדם. 2 2. מאמר "ישרצו המים" לקה ושרץ היאור צפרדעים. 3. מאמר "ותראה היבשה" לקה בכינים, ועפר הארץ נהיה כינים. 3 4. מאמר "תוציא הארץ נפש חיה" לקה בערוב ולכן הם באו להשחית. 5. מאמר "יהיו מאורות" לקה בדבר, כי שינוי האויר ועיפושו נעשה על ידי שינוי בניצוצות [-אור] הכוכבים. 6. מאמר "נעשה אדם בצלמנו" הוכה בשחין כי אז נהפך תארם וצלמם ולכן לא יכלו החרטומים לעמוד לפני פרעה. 7. מאמר "יהי רקיע...ויהי מבדיל בין מים למים" הוכה במכת ברד שבו הושחת הרקיע. 8. מאמר "תוצא הארץ עץ פרי" הוכה בארבה שמיוחד בכך שהוא משחית את הפירות. 9. מאמר "יהי אור" הוכה במכת חושך. 10. מאמר "בראשית" הוכה במכת בכורות כי הבכור הוא ראשית לבאים אחריו. 4
מהי החלוקה של המכות?
מהר"ל, גבורות ה' (פרק ל"ד עמ' קכ"ו, ד"ה ויאמרו עבדי): המכות מתחלקות לשלשות- דצ"ך עד"ש באח"ב, 1 ולשתי חמישיות כמבואר בהגדה 2 , וכן לשבע ושלוש, וטעם חלוקה זו שה' מעניש את החוטאים ב-7 מכות בכל מקום (ככתוב בויקרא 26:18), ושלושת האחרונות חמורות יותר בכך שהן נחשבות כמות 3 כמו שנאמר בארבה (10:17), וכן נאמר על חושך (איכה 3:6) "במחשכים הושיבני כמתי עולם", ומכת בכורות הייתה מיתה גמורה. לכן בארבה (10:8) ובחושך (לקמן 10:24) אמר פרעה שישחרר את ישראל, ובבכורות אכן שיחרר. 4
ויתפרש בשאלה הבאה.
הכוונה לכאורה למה שידוע מחכמי האמת שעשרת הספירות מתחלקות לשבע תחתונות שבהן הנהגת העולם בפועל, וג' ראשונות שהן ה'מוחין' והרצון המכוון את הבריאה, ונראה מהמהר"ל ששבעת המכות הראשונות הן כנגד הז' תחתונות, ושלושת המכות האחרונות הן כנגד הג' ראשונות.
עי' לקמ', שמות 10:7:1:1.
בהגדה של פסח דרשו- ביד חזקה-2, בזרוע נטויה-2, במורא גדול-2, באותות-2, במופתים-2, אלו 10 המכות. וצריך ביאור מהי החלוקה של המכות לזוגות?
מהר"ל, גבורות ה' (פנ"ו עמ' רנ, ד"ה דבר אחר) 1 : רק ב-5 מכות האחרונות ה' הכביד את לב פרעה, כי חמשת המכות הראשונות היו בתחתונים, וחמשת האחרונות היו הכפלה של הראשונות אבל בעליונים, ובהם המצרים לא יכלו לעמוד אלמלא שחיזק ה' את לבו. וכך היא ההכפלה- 1. דם בתחתונים וכנגדו שחין באדם שהוא תחילת העליונים, כי השחין הוא תוספת דם. 2. הצפרדע היא שרץ המים מהתחתונים, וכנגדם הברד שהוא מהמים העליונים. 3. כנים הם שרץ הארץ וכנגדם הארבה שהוא שרץ העוף. 4. הערוב הם חיות רעות שזמן ממשלתם בלילה ולכן זה עירבוב הבא מהתחתונים, וכנגדם חושך הוא עירבוב הבא מהעליונים 2 . 5. הדבר הוא נטילת נשמה מהבהמות, ומכת בכורות היא נטילת נשמה מהאדם שהוא מהעליונים.
מה פשר החלוקה שחילק רבי יהודה- דצ"ך, עד"ש, באח"ב?
גור אריה (9:14): דצ"ך- פרעה לא האמין שהמכות מאת ה' עד שבכינים אמרו החרטומים "אצבע אלוקים היא". עד"ש- עדין חשבו שהמכות הן כלליות בארץ ולא האמינו בהשגחה פרטית, עד מכות עד"ש שנאמר בהם (בערוב, 8:18) "והפליתי...את ארץ גושן" וכן בדבר (9:4) "והפלה השם". באח"ב- עדין לא ידעו שאין כמוהו והוא יחיד על הכל, ולכן באו המכות המופלאות הללו שלא היו מעולם 1
מהר"ל, גבורות ה' (פרק נ"ז בתחילתו, עמ' רנא, ד"ה אמנם): בכל קבוצה, במכה הראשונה יצא משה אל פרעה המימה ולא הורשה ללכת לביתו, 2 במכה השניה משל יותר בפרעה והורשה להתרות בו בביתו, והשלישית הייתה בלא התראה וזה יותר ממשלה עליו. לכן בכל סדר היה על משה להתחיל מחדש בהתראות. 3 וטעם החלוקה- המכות התחילו בקטן וכילו בגדול (שאלמלא כן היה פרעה שולח את ישראל מיד). והמציאות מתחלקת לשלושה- הארץ והמים וכל התחתונים, חלל העולם שממצע בין השמים לארץ (וזהו מקום האדם), והשמים שממעל. זוהי החלוקה כאן- דצ"ך הם בתחתונים (כי היאור הוא שהשריץ את הצפרדעים והעפר את הכינים). עד"ש בשוכני חלל העולם- החיות, הבהמות והאדם. בא"ח הם בשמים כי הברד מהשמים, והארבה מעופף בשמים, והחושך במאורות שבשמים. מכת בכורות הייתה על הכל כי נשמת האדם היא למעלה מהשמים.
מהר"ל, גבורות ה' (פרק נ"ז עמ' רנב, ד"ה ועוד דע): בכל שלושה יש שתי קצוות והממוצע שבין שניהם. 4 1. בראשונות- הדם הוא חם- אש, והצפרדע במים (שהם הפך האש), והכינים ביניהם כי הם גדלים מלחות ומחום. 2. באמצעיות- הערוב הם חיות רעות וזה פועל לא טבעי, וכנגדו הדבר כי המות טבעי בנבראים, והשחין ממוצע ביניהם- לא לגמרי טבעי אלא מותר הטבע. 3. באחרונות- הברד יורד מלמעלה למטה מחמת כובדו, וכנגדו הארבה עף מלמטה למעלה בגלל קלותו, והחושך הוא מכה למאורות שתנועתם סיבובית- מעלה ומטה. 5 מכת בכורות עומדת לעצמה, שקולה כנגד כל המכות, כי הבכורות הם הראשית, השקול כנגד הכל.
מהר"ל, דרוש לשבת הגדול (סוף הגדה של פסח, עמ' רו ד"ה הנה מתחילה): 3 סוגי טענות טענו הכופרים כנגד ההשגחה- מסברא ודעת ראשון[-מושכל ראשון], מן הנראה בחוש, ומטענות שכליות. 6 וכל סוג התחלק ל-3, וכנגדם הכה אותם ה' בשלוש קבוצות של מכות. הטענות מסברא- 1. טענו שהשמים לה' והארץ לבני אדם, ומכיון שהם חלוקים ונבדלים זה מזה, אין ה' משפיל ראייתו אל התחתונים. לכן הוכה היאור כי המים תחתונים לגמרי שהרי ה' הפריד בין המים העליונים לתחתונים. 2. עוד הוסיפו לטעון שהתחתונים שפלים, והדעת לא נותנת שמלך רם ונשא ישגיח עליהם, ולכן לקו בצפרדע שהוא שרץ מים שפל. 3. הוסיפו לטעון שיש בתחתונים דברים מאוסים שכל אדם מתרחק מהם, אך האמת שה' מפרנס אפילו ביצי כנים, ולכן לקו בכינים מאוסים. הטענות מן המוחש- 4. טענו שהמושגח מסודר, ואילו בתחתונים יש עירבוב- קטנים וגדולים, טובים ורעים 7 , ולכן לקו בערוב. 5. הוסיפו לטעון שהצדיק אובד עם הרשע ואין הבחנה ביניהם, ולכן לקו בדבר 8 . 6. הוסיפו לטעון שהצדיק מתייסר בזמן שהרשע יושב בשלוה 9 , ולכן יסר ה' אותם בשחין. הטענות מראיות שכליות- טענו שאין השגחה כי השכל משיג את הדברים הכלליים, ואילו תפיסת הפרטים היא ענין גשמי. 10 7. לכן לטעותם אין ה' מבחין בפרטי הדברים, ולקו בברד שמחולק לחלקים קטנים. 8. עוד הוכו בארבה שמהותו הוא ריבוי של פרטים ומכך נגזר שמו 11 . 9. עוד טענו שהתחתונים מוטבעים בחומר החשוך כי הם אינם בפועל לגמרי וכאילו אינם נמצאים, ואילו ה' נבדל מהגשם ולכן הוא נקרא אור, ומשום כך לטעותם הוא לא רואה את הדברים החומריים החשוכים, ולכן לקו בחושך. 10. עדין לא היו מאמינים עד שהביא עליהם מכת בכורות, כי בזה ראו שה' מבחין מהי טיפה של בכור, ובכך נסתרה טענתם הראשונה [מהסברא והמושכל הראשון] שהרי הטיפה הזו מאוסה, וכן טענתם השניה מן המוחש, שהרי ראו שה' משגיח ודוקא הבכור מת, ובכורי ישראל ניצלו. וכן נסתרה טענתם השלישית וראו שה' יודע את הפרטים, שהרי אין לך דבר קטן כטיפה של בכור.
כמפורש בברד (9:18)- "אשר לא היה כמוהו", ובארבה (10:14)- "לפניו לא היה...ואחריו לא יהיה", ובבכורות (11:6)- "כמוהו לא נהיתה וכמוהו לא תוסיף". לגבי חושך לא מפורש שלא היה כמותו וכתב הגור אריה שזה ק"ו מברד וארבה, ואולי הכוונה שבשאר המכות היה מופת בבואם, אבל אחרי שהם נמצאים- דרך הוא שהדם ממשיך להיות דם, והצפרדעים דרכם להישאר וכן הלאה. לעומת זאת כל משך מכת חושך אינו כדרך הטבע שלא ישמשו המאורות.
במכת ברד כתוב לקמ' (9:13) "השכם בבוקר" ולא כתוב שיצא משה המימה, אך נראה מהמהר"ל שגם כאן הכוונה שיצא אל המים, ועי' מה שכתבנו לקמ' (9:13:1:1*).
והוסיף המהר"ל שלכן 2 המכות הראשונות שבכל קבוצה היו בהתראה כי כל מכה הייתה שונה מקודמתה, ואילו במכה השלישית לא הייתה התראה כי היא כללה את קודמותיה ולא היה בה חידוש. ועוד- השלישי הממצע בין השנים הוא פנימי ולכן הוא לא היה נגלה בהתראה מוקדמת.
והוסיף המהר"ל שאמנם המכה הייתה לבני האדם, אבל גם למאורות שלא משלו בעולם.
כי החוש יכול לטעות לפעמים, כגון- כשרואים אדם הנראה צדיק שסובל, ובאמת איננו צדיק.
בשונה מהכוכבים שכל אחד מסודר במקומו.
והרי בדבר הפלה ה' בין מקנה מצרים למקנה ישראל.
כלומר- לא רק שהם נאבדים ביחד והיה כצדיק כרשע, אלא שצדיק ורע לו, רשע וטוב לו.
עי' ביתר ביאור בגור אריה (ויקרא 19:36) שהרחיב בטענה זו.
ועיי"ש שלכן נאמר "מלך אין לארבה" כי המלך מאחד את העם, ובארבה לא שייך איחוד. ובא הארבה אחרי הברד, כי כל המים נחשבים כאחד ולכן זה לא נחשב ריבוי כמו הארבה.
מכות דצ"ך נעשו על ידי אהרן, מכות בא"ח נעשו בידי משה, ומכות ערוב, דבר ובכורות נעשו בידי ה', ואילו מכת שחין נעשתה על ידי שלושתם- אהרן לקח מלא חפניו, משה זרק, וה' הפיח את האפר בכל מצרים (ועי' רש"י, שמות 9:8). וצ"ב למה זו החלוקה?
מהר"ל, גבורות ה' (פל"ד עמ' קכט, ד"ה ובמדרש): המציאות מתחלקת לשלושה- ארץ, שמים, ואשר בהם, 1 ולכן ראוי שהמכות יתחלקו ביניהם בשווה- 1. מכות דצ"ך שבארץ נעשו על ידי אהרן, וזה סדרם- תחילה לקו המים שהם רחוקים מהישוב, אח"כ הצפרדעים שנמצאים לפעמים בישוב, ולבסוף הכינים שהם בארץ עצמה. 2. מכות בא"ח שבשמים נעשו על ידי משה 2 , וזה סדרם- תחילה הברד שקרוב יותר לארץ, אח"כ הארבה המעופף על פני רקיע השמים, ואח"כ חושך שהוא רחוק יותר 3 . 3. מכות ערוב, דבר ובכורות היו בנבראים שבארץ (-בחיות ובאדם 4 ) שהם עיקר העולם, ולכן נעשו על ידי ה'. וזה סדרם- תחילה החיות הרחוקות מהישוב- ערוב, אח"כ בהמות המשמשות לאדם- דבר, ואח"כ האדם עצמו. במכת שחין היו כולם שותפים כי היא חלה בגוף האדם והבהמה, 5 לכן את עיקר המכה עשה ה' אבל גם משה ואהרן השתתפו, כי גוף האדם נברא מהאדמה ואילו מזיגת 4 היסודות שבו הוא פועל השמים. 6
מהר"ל, גבורות ה' (פל"ד עמ' קלא, ד"ה ועוד יש): המציאות מתחלקת לשלושה- עליונים, תחתונים ואמצעים. תחתונים על ידי אהרן, עליונים על ידי משה, אבל בבעלי החיים רק ה' פעל כי הוא מקור החיים. 7 השחין היה על ידי שלושתם כי השחין עומד בגוף ומצטרף אל החיים.
והוסיף המהר"ל שהשמים והארץ נבראו בשביל מה שבהם, ולכן מה שבהם הוא העיקר.
והוסיף המהר"ל שגם האויר מעל 10 טפחים נחשב לשמים, וכוונתו כנראה למכת הארבה.
אולי בגלל שהמכה חלה במאורות שהם עוד יותר רחוקים מהאדם.
במהר"ל שם: הצפרדעים והארבה אינם בכלל כי הצפרדעים במים והארבה באויר.
והוסיף המהר"ל שערוב ודבר נעשו על ידי ה' לבדו כי הם חלו בנפש החיות- בערוב לגרות את נפשם במצרים, ובדבר ליטול את נפשם.
במהר"ל שם (עמ' קלא ד"ה וכאשר): היה ראוי שמכת בכורות תהיה באמצע עם ערוב ודבר, כי האמצע הוא עיקר העולם [ולכן ראוי שזה יעשה ע"י ה'], אך מפני שהיא המכה הקשה ביותר עליה להיות בסוף, ולכן באה במקומה מכת שחין שנעשתה ע"י ה' אלא שהשתתפו בה משה ואהרן לטעם שנתבאר.
והוסיף המהר"ל: בצפרדעים- המכה הייתה במים שישריצו צפרדעים, וכן בכינים- המכה הייתה בארץ. בארבה- הפועל היה באויר, כי הרוח הביאה את הארבה. לעומת זאת בערוב- בעלי החיים באו מעצמם. וכן בדבר ובכורות נטל את נפש החי.
דעת ר' אליעזר בהגדה של פסח שכל מכה במצרים הייתה של 4 מכות, ולדעת ר' עקיבא של 5 מכות, וצריך ביאור מה טעמם, ובמה נחלקו?
מהר"ל, גבורות ה' (פרק נ"ח עמ' רנח ד"ה אמנם): המכות באו מעולם הנבדל אל עולם הטבע שהוא עולם הריבוי, וסבר ר' אליעזר שריבוי הוא בארבע- כנגד 4 רוחות, ולכן כל מכה התחלקה ל-4. לדעת ר' עקיבא הריבוי בעולם הזה הוא ריבוי מתאחד (והחמישי מאחד את כל הארבע), ולכן כל מכה התחלקה ל-5. 1
עיי"ש בתחילת הפרק שבארבע יש התפשטות ל-4 הרוחות, והחמישי הוא האמצע שמאחד את ארבעת הרוחות, ועוד הוסיף המהר"ל כאן שהעולם מתחלק ל-4 יסודות [שהם אש, רוח, מים ועפר], ויש חלק חמישי שמשלים ומאחד את ארבעת היסודות.
דעת ר' אליעזר בהגדה של פסח שכל מכה במצרים הייתה של 4 מכות, ולדעת ר' עקיבא של 5 מכות, וצריך ביאור כיצד מכה אחת נחשבת כארבע וחמש מכות?
מהר"ל, גבורות ה' (פרק (נ"ח עמ' רנט, ד"ה אמנם אם): מכה אחת יכולה להתחלק לכמה, כגון אם היכה אדם את חברו במקל, יש בהכאה זו פרוק וצער, חימום הגוף [-דלקת], ונעשה בו מורסה או שחין [-מוגלה].
מהר"ל, גבורות ה' (פרק (נ"ח עמ' רנט, ד"ה אמנם מה): דרשו זאת מתהילים (78:49)- "חרון אפו, עברה וזעם וצרה, משלחת מלאכי רעים", הרי שנתנו שם לכל מכה. לדעת ר' אליעזר המכה [בכללותה] נקראת "חרון אפו" והיא נחלקת לארבע- עברה וזעם וכו', ולר' עקיבא "חרון" מורה על גוף המכה, והיא נחלקת לחמש- אפו, עברה וזעם וכו'. וזוהי החלוקה- 1. המכה מתפשטת ועוברת בכולו ולא רק באיבר אחד, וזהו "עברה". 2. המכה באה בכח גדול מאוד, בשטף וזעם, וזהו "זעם". 3. המכה גורמת ליראה ופחד וזהו "צרה". 4. המכה מתמשכת ואיננה פוסקת וזהו "משלחת מלאכי רעים"- גירוי תמידי שאינו נותן מנוח. לדעת ר' עקיבא היה דבר חמישי שאין לו שם מיוחד, שהמכה הייתה מוסיפה והולכת, וזהו "אפו".
כתוב בחז"ל שכל מכה נמשכה שבעה ימים, וצריך ביאור למה יש מכות שפרעה ביקש ממשה שהם יפסקו? ולמה מכת חושך נמשכה רק ששה ימים?
שאלות על רש"י
רש"י: תרגומו יקיר...מפני שהוא שם דבר: מנין לתרגום לפרש כך?
גור אריה: אין לפרש שזה פועל בלשון עבר- נעשה לבו כבד כבר, כי זה לא סיבה ל"מאן לשלח העם" עתה, ולכן זה לא פועל אלא שם דבר.
