שאלות על רש"י

1)

רש"י: והרי היה בכלל מכה איש ומת: לעיל (פסוק י"ד) כתוב "וכי יזיד איש על רעהו", אם כך- הייתי ממעט עבד ממיתה כי אינו בכלל "רעהו" ולכן צריך כאן פסוק לרבות אותו?

1.

גור אריה: בשונה מגוי, עבד בכלל "רעהו" כי הוא חייב במצוות.

2)

רש"י: בא הכתוב והוציאו מן הכלל וכו': המידה היא שדבר שהיה בכלל ויצא ממנו- ללמד על הכלל כולו יצא, אם כך- את כל הרוצחים יש לדון בדין יום או יומיים?

1.

רא"ם: מדה בתורה היא- כל דבר שהיה בכלל ויצא לדון בדבר חדש, אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב בפירוש, אין לומדים מהכלל אליו ולא ממנו אל הכלל. 1

2.

גור אריה: בפסוק הבא כתוב "כי כספו הוא" ואחר שהכה עבד איננו נידון ביום או יומיים, ולכן לא שייך ללמוד מכאן לשאר רוצחים.


1

מתי היוצא מהכלל מלמד על הכלל כולו ומתי נחשב כ'יוצא לדון בדבר חדש'? כתב הרא"ם- אם הכלל באיסור והפרט באיסור, אז הפרט בא ללמד על הכלל, אבל כשהכלל באיסור והפרט בהיתר (כגון- יבמה שהייתה בכלל איסור עריות ויצאה להיתר במקום יבום), הוא נחשב כ'יוצא לדון בדבר חדש', ואין למדים ממנו אל הכלל (ובדוגמא של יבמה- שאר איסורי עריות לא הותרו מחמת מצות יבום, ואין ללמוד מהיתר איסור אשת אח). עי' בגמ', יבמות דף ז א.

3)

רש"י: נקם ינקם- מיתת סייף: יש הלומדים מכאן (סנהדרין נב ב) לכל רוצח שמיתתו בסייף, וקשה שאין ללמוד מכאן, כי זהו דבר שהיה בכלל ויצא לדון בדבר החדש (-שחייב רק בתוך יום או יומיים), ואיננו מלמד על הכלל?

1.

1 בן חורין לא גרוע מעבד, ואם עבד בסייף כל שכן בן חורין. ואם תאמר שיש לדונו במיתה חמורה יותר? ברוצח כתוב 'מיתה' סתם, והיה צריך לדונו במיתה הקלה- חנק, ולמדנו מכאן להחמיר לדונו בסייף. 2 נמצא שלמדנו מכאן בקל וחומר, ולא אומרים כאן 'אין עונשים מן הדין' כי דין המיתה כתוב, ובאנו רק לגלות באיזה מיתה מדובר.


1

להבנת השאלה, עי' בהערה לשאלה הקודמת, ועי' ברא"ם מה שכתב כאן.

2

לדעת רבי שמעון חנק חמור מסייף, ולשיטתו לומדים סייף ברוצח ממקום אחר, עי' סנהדרין דף נב ב.

4)

רש"י: בשבט...תלמוד לומר בישראל (במדבר 35:17) ואם באבן יד אשר ימות בה: שבט הוא עץ, ולכן לכאורה היה צריך להביא את הפסוק הבא שם- "בכלי עץ יד אשר ימות בו"?

1.

גור אריה: הפסוק שם בא ללמד שאין הבדל בין עץ לאבן.

5)

רש"י: והלא דברים קל וחומר מה ישראל חמור וכו': קשה ש'אין עונשים מן הדין'?

1.

גור אריה: הכלל הזה נאמר לחומרא- אין ללמוד בקל וחומר להעניש, אבל כאן הלימוד כאן לקולא- לפוטרו בדבר שאין בו כדי להמית.

2.

גור אריה: זה לא לימוד גמור אלא רק 'גילוי מילתא', שה'שבט' האמור כאן מדבר בשבט שיש בו כדי להמית. 1


1

ונחלקו בכך המכילתא והבבלי, עיי"ש.

6)

רש"י: ועל אבר שהוא כדי למות בהכאה זו: בספרי (במדבר פיסקה ק"ס) יש לימוד אחר- "וארב לו וקם עליו" (דברים 19:11)...אינו חייב עד שיכנו...ועל מקום שהוא כדי להמית". וצריך ביאור כיצד זה נלמד מ"וארב לו"?

1.

גור אריה: "וארב לו" משמעו- עיקר גופו, דהיינו במקום שראוי למות בו.

ספר: פרק: פסוק:
חודש: יום: שנה:
חודש: יום: שנה:

KIH Logo
כולל עיון הדף
הקדשות ותרומותתגובות מקוראיםרשימות דוא"לחומר על כל התלמוד והמשנהשאל את הכוללקישורים ללומדי התלמודלוח למחזור הנוכחילוחות ללימודים יומיים אחרים