1)

מה הטעם שהחסד נשמר לאלפים?

1.

מהר"ל, תפארת ישראל (פל"ח עמ' קט"ז, ד"ה לא תעשה): הצדיק דבק בטוב ובחסד, ומגיע עד תחילת העולם שנברא באות בי"ת 1 , ולכן "נוצר חסד לאלפים", 2 וזרעו הוא דוגמת הענף האמצעי היוצא מהאילן שלא נוטה אל הצדדים. 3


1

ונתבאר לעיל (20:2:6:1 ואילך) שהבריאה באות ב' מורה על הריבוי והברכה שבבריאה ועל העולם הבא.

2

וציין הרב הרטמן (מהד' מכון ירושלים, הערה 126) למהר"ל בחידושי אגדות (ח"ד עמ' קל, ד"ה ואמר פעם, בכורות דף דף נז ב) שהעשרות נגד התחתונים, המאות נגד האמצעי, והאלפים נגד העליונים.

3

לעומת הרשע שיוצא מן היושר החוצה ולכן נמשך אצלו הקלקול 4 דורות כנגד 4 רוחות כפי שנתבאר בפסוק הקודם.

2)

מה משמעות 'אוהבי ושומרי מצוותי', ומה ההבדל ביניהם?

1.

מהר"ל, תפארת ישראל (פל"ח עמ' קט"ז, ד"ה לא תעשה): 'אוהבי'- דבקים בה' בכל לב ונפש ועומדים בכל ניסיון, ו'שומרי מצוותי' כמשמעו. 1

2.

מהר"ל, תפארת ישראל (פל"ח עמ' קי"ז, ד"ה ובמכילתא לאוהבי): בגמ' (סוטה דף לא א) מבואר שלעושים מאהבה השכר לאלפים דורות, ולעושים מיראה לאלף דור, כי העולם תחילתו בריבוי (ולכן הוא נברא באות בי"ת 2 ) אבל חייב להיות שיהיה העולם מתאחד ומתקשר, וזה למטה ממדרגת הריבוי. 3 לכן העושים מאהבה מגיעים למדרגה העליונה שהיא התחלת העולם- והכל אצלו טוב ומבורך, ואילו העושים מיראה מגיעים למדרגה פחותה, מדרגת האל"ף. 4

3.

מהר"ל, נתיבות עולם (נתיב אהבת ה' פ"א, עמ' מ"ד, ד"ה ובספרי): שכר אוהב ה' כפול משכר הירא, כי כל אוהב ה' גם ירא מפניו, שכן מתוך אהבתו הוא ירא מלעבור על רצונו. 5

4.

מהר"ל, נתיבות עולם (נתיב אהבת ה' פ"א, עמ' מ"ד, ד"ה ובמדרש): האהבה היא דבר טוב וזהו רצון ה', ואילו היראה מביאה פחד לעולם ולא זהו הטוב, ולכן האהבה עליונה מהיראה, ושכרה הטוב הגמור- העולם הבא, אלפים דור לעומת אלף. ובמדרש המשילו את אוהב ה' לאוהבו של מלך שכשהלך המלך נטע אוהבו גינות ופרדסים, לעומת הירא שהשאיר חורבן, כי האהבה עניינה שמחה וטוּב. 6 זו מידת ישראל לעומת אומות העולם, ולכן ישראל דבקים בה' וזוכים לעולם הבא שם הטוב הגמור, ואילו האומות יכולים לזכות רק לעולם הזה שנמצא בו היראה והפחד. 7


1

ועיי"ש מהמכילתא.

2

כמבואר בשאלה הקודמת.

3

עי' בהערותיו של הרב הרטמן (מהד' מכון ירושלים) מה שפירש כאן, ולענ"ד משמעות דברי המהר"ל שתכלית הבריאה כדי לתת מקום לנבראים ולהיטיב להם, ולכן נברא העולם בבי"ת- בברכה. אך הדרך לזכות בטוב הזה הוא על ידי גילוי יחוד ה' העולה מהבריאה- שהכל ממנו ועומד לכבודו. לכן אוהבי ה' הם הדבקים במידת חסדו וברצונו לתת מקום לנבראים ולהיטיב להם, והם מגלים את הברכה שבבריאה. לעומתם, יראי ה' הם הדבקים במידה שהכל בטל אליו והוא יחיד בעולמו, וזו מדרגה פחותה ממידת האהבה- כי כאמור גילוי היחוד הוא הדרך כדי להגיע אל החסד ולא התכלית בעצמה. (ע"ע בנצח ישראל פמ"ה עמ' ק"פ, ד"ה ובפרק חלק)- ראוי שיהיה נברא העולם רק בב' שהרי הב' מורה על הברכה, אבל באחדות אין כאן ברכה שהרי הברכה על כל פנים יותר מאחד.)

4

עי' לעיל (20:2:6:1 ואילך) על כך שהדיברות מתחילות באל"ף, ויובן כאן לאמור בהערה הקודמת.

5

דבריו כאן הם על פי מה שכתב שם בנתיב היראה (פ"א עמ' כ"ב, ד"ה ועוד תבין)- שני סוגי יראה הם- יש הירא מתוך שהוא מכיר בגדלות ורוממות ה', אך יש הירא לעבור על רצון ה' מתוך אהבתו את ה' ויראתו שלא יהיה פירוד לאהבה, ולכן אברהם (שמדרגתו "אברהם אוהבי") נאמר עליו "כי ירא אלוקים אתה". על היראה שאיננה נובעת מאהבה אמרו ששכרו רק עד אלף דור.

6

ע"ע בדרך חיים (פ"א מ"י, עמ' מ"ג, ד"ה והבן איך) שעל הנהנה מיגיע כפיו נאמר 'אשרך בעולם הזה וטוב לך בעולם הבא' לעומת ירא ה' שנאמר עליו 'אשרי איש ירא השם', והנהנה מיגיע כפיו יש לו את מידת אהבת ה', כי הוא שמח במי שנתן לו את הטובה, והוא גדול מהירא, שהרי שכר אוהב ה' הוא עד אלפים דור. הנהנה מיגיע כפיו מסתפק במה שיש לו והוא אדם שלם, ולכן הוא ראוי לעולם הבא בשלמות כפי מה שהוא וגם לעולם הזה כפי מה שהוא, אך ירא ה' איננו שלם לעצמו, ולכן הוא לא זוכה לשני העולמות בשלמות כפי מה שהן. ועוד- עצם העולם הבא הוא ההנאה מזיו השכינה, וזו מידת הנהנה מיגיע כפיו שהוא נהנה ושמח, ולכן הירא אין לו עצם העולם הבא אלא נכללו אצלו יחד העולם הזה והבא. עוד הוסיף (בדרך חיים פ"ד מ"א, עמ' קסב ד"ה והטעם) שהחומר חסר תמיד והוא מקבל מאחר, ואילו השמח בחלקו איננו חסר, והוא מופשט מהחומר, ולכן אשריו בעולם הזה- וק"ו לעולם הבא שנבדל מהחומר,

7

ועיי"ש שמידת האהבה מביאה לידי קיום מצוות עשה, ואילו היראה מביאה לידי מניעה מלעבור על מצוות לא תעשה, וכ"כ הרמב"ן כאן (בפסוק ח').

שאלות על רש"י

3)

רש"י: מדה טובה יתירה על מדת פורענות אחת על חמש מאות: וכי נזקק רש"י להשמיע את החשבון?

1.

גור אריה: כוונתו שכך ראוי להיות, כי אצל האדם מידה טובה שווה למידת פורענות, ואילו אצל ה' "כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם" (ישעיהו 55:9), ויש מהלך 500 שנה מהארץ עד הרקיע, לכן מידה טובה היא פי 500 ממידת פורענות.

ספר: פרק: פסוק:
חודש: יום: שנה:
חודש: יום: שנה:

KIH Logo
כולל עיון הדף
הקדשות ותרומותתגובות מקוראיםרשימות דוא"לחומר על כל התלמוד והמשנהשאל את הכוללקישורים ללומדי התלמודלוח למחזור הנוכחילוחות ללימודים יומיים אחרים