מה שורש שנאת עמלק לישראל?
מהר"ל, חידושי אגדות (ח"ג עמ' רכט, ד"ה ולא קבלוה, סנהדרין דף צט ב): בגמ' כתוב שתמנע אם עמלק רצתה להתגייר ודחו אותה, 1 ומשוך כך נעשית פילגש לאליפז. ומפני שהיה להם חיבור לישראל והם נדחו, לכן הם מרוחקים בתכלית. 2
למה לא קיבלוה האבות? כי מחמת חשיבותה היא לא הייתה משפילה את עצמה ושם גירות חל רק כאשר הגר מתחבר לגמרי כמו האבות שהשפילו את עצמם לפני ה'. והוסיף המהר"ל שאלמלא הדחיה, לא יתכן שעם ישׂנא את ישראל כל כך, שהרי כל הנבראים טפלים לישראל. (אולי יש כאן קו אחד- היא באה להתגייר ולהטפל לישראל, אך הכירו שבפנימיותה איננה מוכנה להיות טפלה מפני שבת מלכים היא, ודחו אותה. ומפני שדחו אותה יצא ממנה עמלק שבניגוד לשאר האומות איננו מוכן להטפל בכלל לישראל.)
כעי"ז עי' במהר"ל בחידושי אגדות (ח"ב עמ' כו ד"ה זה לוט, נזיר דף כג א) שכתב לגבי עמון ומואב שנאסרו בקהל לעולם כי קרוב שנתרחק- אין לו שום צד קירוב.
למה בא עמלק להלחם בישראל?
מהר"ל, גבורות ה' (פמ"ב בסופו, עמ' קס): בקריעת ים סוף קנו ישראל מעלתם האלוקית הגדולה, ואז בא האויב כי הוא מתנגד לישראל רק מחמת קדושתם שהם נבדלים משאר האומות. 1
מהר"ל, אור חדש (עמ' קמט, ד"ה ויגד לו מרדכי, על אסתר 4:7): על עמלק נאמר "אשר קרך בדרך" כי לפעמים נלחמים בעם כדי לקחת את ארצו, אך ישראל היו בדרך- ולשם מה באו עמלק? אלא שזו שנאה עצמית. 2
לכן אמרו חז"ל שעמלק בא ממרחק 400 פרסה, כי יש עמים נוספים שמתנגדים לישראל, אך ההתנגדות של עמלק היא התנגדות עצמית ולכן הם רודפים אחרי ישראל ובאו אפילו ממרחק 400 פרסה. עי' עוד לעיל, (בראשית 25:22:3:1) על עשיו שמבטן אמו השתוקק לעבודה זרה אף שאין יצר רע לפני הלידה, כי זה טבעו, ושם (שאלה 4) נתבאר שיעקב ועשיו סותרים זה את זה בעצם מציאותם כמו אש ומים. 2.. 2
ועיי"ש שחז"ל קראו להמן 'בן בנו של קרהו' על שם "אשר קרך" ופירש המהר"ל שמציאותם של עמלק היא מקרית ולא עצמית שהרי ה' ציווה לאבדם, ולכן הם מתנגדים לישראל שמציאותם עיקרית ועצמית. אך לשאר העמים יש מציאות ולכן אינם מתנגדים כל כך לישראל.
למה נקרא שמו עמלק?
מהר"ל, אור חדש (הקדמה, עמ' נא, לגבי 'המן מן התורה מנין'): עמלק הוא נחש עקלתון שממנו באה המיתה לעולם. 1
עיי"ש שלכן המן נרמז ב"המִן העץ"- עץ הדעת, כי משם באה המיתה לעולם ע"י נחש הקדמוני. ועיי"ש עוד בעמ' נג, על "למנצח על אילת השחר" לגבי קרן האילה שמבריח את הנחשים. ושם (בפתיחות למגילה, עמ' סו, ד"ה רבי חנינא בר פפא) שישראל ועמלק הופכיים זה לזה כי עמלק הוא מעוקל, ואילו ישראל נקראו 'ישורון' על שם יושרם, ולכן המן נקרא 'צורר היהודים'. ועי' מה שכתבנו בבראשית (49:33:1:2) שהיושר הוא הפך הקצוות והמות. ולענ"ד עולה מתוך דברי המהר"ל בפתיחה שם שלכל עם יש טבע שמחמתו הוא עלול לעשות רע ולהתנגד לישראל- ומאידך אותו עם לא יתנגד לישראל בדבר שאיננו סותר לטבעו, אך אצל עמלק עצם טבעם שהם מתנגדים לישראל מימין ומשמאל- ולכן הם 'עקלתון' לעומת ישראל שהם 'ישורון'.
בחז"ל כתוב שעמלק בא בעוון ביטול תורה, וצריך ביאור מה טעם הדבר?
מהר"ל, אור חדש (בפתיחות, עמ' סז, ד"ה רבי אלעזר פתח) 1 : על ידי התורה ישראל מתעלים כפי שאמרו באבות (פ"ו מ"ב) שהעוסק בתורה מתעלה, ואז ה' שהוא מלך ישראל מתעלה ומשפיל אויבי ישראל, וכך גוברים על המן. אך כאשר לא עסקו בתורה, אז גבר עליהם המן. 2
מקור הדברים בתנחומא כאן (סימן כה) שעמלק בא כי רפו ידיהם מהתורה, וכ"כ רש"י בבכורות דף ה ב, ובגמ' (מגילה דף יא א): "בעצלתים ימך המקרה...בשביל עצלות שהיה להם לישראל שלא עסקו בתורה, נעשה שונאו של הקב"ה מך...ואין מקרה אלא הקב"ה".
אולי כוונת הדברים כמבואר לקמן שעמלק הם 'ראשית' לעומת ה'ראשית' של ישראל אך עמלק הם שניוּת- כלומר הם מציבים התחלה אחרת למציאות, שהיא נפרדת מאת הבורא, לעומת ישראל שהם ה'ראשית' בה הנבראים מתחברים אל בוראם. לכן כשישראל עוסקים בתורה הם מתעלים על הראשית האמיתית של המציאות, אך כאשר מתעצלים ומתרפים מהתורה, אז כביכול נעשה שונאו של הקב"ה מך והראשית של הבריאה נמצאת במקום הנמוך של השניוּת- מקומם של עמלק. יש להוסיף את מה שכתב באור חדש (עמ' קפג, על אסתר 6:11) שהניצחון על המן היה מכח קרבן העומר, וביאר שאחר חורבן הבית התנהל העולם בדרך הטבע- ללא ניסים, והעומר בא כנגד הנהגת ה' בדרך הטבע, ולכן גאולת פורים הייתה בדרך הטבע. עוד הוסיף שם (עמ' קפה) שמהעומר מונים עד היום החמישים אז קיבלו את התורה שהיא מהשער החמישים, ולכן ישראל מתעלים אז עד השער החמישים, ומשם גברו על עמלק והמן שעשה עצמו עבודה זרה ורצה להגיע עד השער החמישים (כפי שהאריך באור חדש עמ' קעד לגבי "עץ גבוה חמישים אמה", אסתר 5:14). נראה לפרש בכל זה כאמור, כדי לנצח את עמלק צריך להתעלות מעל המציאות החומרית של הבריאה ולחבר אותה אל שער החמישים- שם אין אחיזה לעמלק, וזה על ידי כח התורה שניתנה ביום החמישים. ע"ע במהר"ל בחידושי אגדות (ח"ד עמ' עב, ד"ה ויש לך, זבחים דף קטז א) שניצחו את עמלק על ידי דבקות במעלה העליונה הבאה מצד שמאל, ולאמור יש לפרש שלנצח את עמלק צריך לחבר את מקום השניוּת- החומר, אל ה'ראשית' האמיתית שלה.
בחז"ל כתוב שעמלק בא בעוון משקולות, וצריך ביאור מהי ה'מדה כנגד מדה' בזה?
גור אריה (דברים 25:17): ה' מדד לכל אחד את מקומו שלא יגע בשל חברו אפילו כחוט השערה ולכן אויב לא יכול להכנס לתחומו יותר מהשיעור שנתן לו ה', אך כאשר אדם משקר במשקולות, אז האויב יכול להתגבר ולצאת מהמידה שהוגבלה לו. 1
גור אריה (דברים 25:17): קשה עונשם של המשקרים במידות (ב"ב דף פח ב, עיי"ש), כי הוא משקר בדבר שנעשה לשיעור מצומצם 2 , לכן בא האויב שהוא קשה.
יש להקשות שטעם זה נכון לכל אויב, ולאו דוקא לעמלק? י"ל שעמלק הוא האויב בעצם ומכחו באים כל האויבים האחרים (כפי שהמשילו חז"ל שעמלק קירר את האמבטיא לפני כולם) וכפי שהבאתי לעיל (שאלה 4) שהמן נקרא 'צורר היהודים' כי הוא אויב לישראל מכל צד (ולא מחמת מידה מסוימת כמו שאר האומות).
אולי הכוונה שהמידות נועדו כדי לברר את משקל האמת ואילו המשקר במידות הופך אותם לכלים העומדים לשקר, וכן מבואר במהר"ל בגבורות ה' (פמ"ה, עמ' קעב, ד"ה ובמדרש).
בחז"ל כתוב שעמלק היו חותכים מילות וזורקים כלפי מעלה, ואומרים- הא לך מה שבחרת, וצריך ביאור מהי ההתנגדות של עמלק לברית מילה דוקא?
מהר"ל, אור חדש (הקדמה, עמ' מז, על "ליהודים הייתה...וששון" זו מילה): עמלק הוא "ראשית גוים" ולכן הוא שונא את המילה שמיוחדת לישראל. 1
לכאורה הכוונה שבזה נבדלים ישראל מהאומות בגופם, וכפי שאמרו האחים לשכם- חרפה היא לנו להנשא לערלים, וכן אמרו בנדרים (דף לא ב) שישראל קרוי מהול גם כשהוא ערל ואילו גוי קרוי ערל אפי' שהוא נימול, וכתב המהר"ל (נצח ישראל פ"ו עמ' מא, ד"ה אמנם מה) שישראל במהותם וצורתם הם נימולים לעומת הגוים שבמהותם הם ערלים. ע"ע בשאלה הבאה.
במה עמלק הופכיים לישראל?
מהר"ל, נצח ישראל (פ"י בתחילתו, עמ' ס'): ישראל הם אומה יחידה- ראשית תבואתו (ולמען ראשית התבואה אדם זורע את כל התבואה), ולכן הם קודש לה', ואילו שאר האומות הם תוספת. גם עמלק הם "ראשית", אבל לא ראשית התבואה אלא "ראשית גוים", כי הם ראשית בכך שהאומות מחולקים מישראל. 1
מהר"ל, נצח ישראל (פ"ס, עמ' רכ, ד"ה ואחר שהזכיר): במדרש נמשל עמלק לכנף המכסה את הפנים, כי הוא חוצץ בפני השכינה שלא תתגלה בעולם, ומפני שאין להם חיבור עם ישראל לכן הם נחשבים כתוספת- כקליפה המכסה את הפרי, ולכן נמשלו לכנף מכסה. ומפני שעמלק הוא שניוּת, לכן אין השם שלם כי זהו השם המיוחד, ואין כסא המלכות שלם כי מלכותו היא על כולם. 2 לכן נקרא עמלק "ראשית גוים" 3 והוא מתנגד לישראל יותר משאר העמים, ולכן הוא "עדי אובד".
מהר"ל, אור חדש (עמ' קמ', על אסתר 3:9): שני דברים חוצצים בין ישראל לאביהם שבשמים- א] מצד הגוף- עמלק שמתנגדים לישראל לכלותם מהעולם הזה, והם כמו כנף על פני ה'. ב] מצד הנפש- טומאה שמונעת את טהרת הנפש. על זה באו פרשות זכור ופרה- כשיבטל זרע עשיו לא יהיה עוד כנף על פני ה', ולעתיד יעביר ה' את הטומאה מהארץ. 4
לכן לא יתכן שיהיה ביטול למציאותם של ישראל, כמו שביאר המהר"ל שם שה' אחד ולכן מן הדין שיברא אומה יחידה, ושאר העמים באים כתוספת, לפיכך לא יתכן שיהיו האומות עיקר וישראל טפלים. ופירוש דבריו כפי שכתב שם בפ"ג שמאת ה' שהוא אחד ראוי שתברא בריאה אחת שהיא הראשית, וכל שאר הברואים מושפעים ממנה [ונמצא שגם הם חלק מגילוי היחוד]. (ולכאורה יש להבין לפי"ז שלפי הראשית של עמלק אין גילוי של יחוד ה' בבריאה כדלקמן 17:16:2:1 ושם שאלה 4.) ע"ע במהר"ל באור חדש (עמ' סו בפתיחות, ד"ה רבי יוחנן פתח) שהישועה מעמלק נחשבת כישועה מכל האומות כי עמלק הוא ראשית גויים. ועי' בדבריו (עמ' רג ד"ה ובשנים עשר, על אסתר 9:1) שהמן שמח כשנפל הפור על אדר כי ישראל הם "ראשית תבואתהֹ" והתבואה נאכלת מידי שנה, ראשיתה בניסן ואחריתה באדר, וסבר שכך ישראל שתחילתם בניסן יהיה סופם באדר. לעומתם, עמלק הוא "ראשית גויים" שאינם נאכלים. אך המן טעה כי ישראל הם 'ראשית המחשבה'- הזורע חושב על התבואה ולא על הקש, ועל עשיו נאמר "ובית עשיו לקש", את התבואה שמים באדר באוצר ואת הקש משליכים, כך העולם נברא בשביל ישראל והם קיימים כל ימי עולם, אבל עמלק אחריתו עדי אובד.
אע"פ שבפועל עמלק נוצרו אחרי שאר העמים, כפי שישראל הם ראשית אע"פ שנוצרו באחרונה, כי דבר שהוא ראשית, הגילוי שלו בפועל הוא לבסוף.
עיי"ש על הסדר של ארבעת הפרשיות.
שאלות על רש"י
רש"י: סמך פרשה זו למקרא זה: רא"ם: כאן מקומו של מקרא זה, שהרי ברפידים היו, ושם נלחמו בהם עמלק, וא"כ מנין לדרוש את הסמיכות?
גור אריה: בשאר מלחמות כתוב "ויצא סיחון", "ויצא אדום", וכאן כתוב "ויבא עמלק", ללמדך שפרשה זו סמוכה למעלה- עמלק בא מפני שאמרו "היש ה' בקרבנו".
רש"י (דברים 25:18) הביא שעמלק היה מטמא את ישראל במשכב זכור, וצריך ביאור למה דוקא בזה?
גור אריה (דברים 25:18) האומות נבראו לשמש את ישראל והיחס ביניהם כאיש עם אשה, וכשישראל לא זוכים והאומות מושלים עליהם, אז האומות כזכרים וישראל כנקבה שהרי האומות מונים לחמה וישראל ללבנה. 1 עמלק לעומת זאת, אין לו חיבור לישראל ולכן כשישראל גוברים עליהם להשמיד את עמלק, וכשעמלק גוברים דבר זה הוא משכב זכור, כי אין להם חיבור אל ישראל. 2 לכן אמרו חז"ל שעמלק היה חותך ערלות וזורקן כלפי מעלה, כי המילה היא צורתם של ישראל ועמלק מתנגד לצורתם של ישראל.
הכוונה לכאורה שהעולם נברא בצורה של משפיע ומקבל, ובמצב מתוקן ישראל הם המשפיעים והאומות מקבלים מהם, אך כאשר ישראל יורדים אז המצב הפוך- האומות הם המשפיעים כמו החמה שמשפיעה על הלבנה, ואולי הכוונה שכאן בעולם הזה יפה כחם של האומות משל ישראל, ולכן כשישראל יורדים ממקום מעלתם האמיתי אל העולם הזה, אז יפה כחם של האומות עליהם.
הגור אריה הקדים שכל זמן שזרע עמלק בעולם אין אחדות בעולם (כדלקמן, 17:16:2:1), ולכאורה המכוון הוא שבין ישראל לאומות יש חיבור ויחס של משפיע ומקבל- של חומר וצורה החלה בחומר, אך ישראל ועמלק הם שני משפיעים- ולכן אין ביניהם חיבור ואין אחדות בעולם שיש בו את ישראל ועמלק. אמנם נתבאר שלפעמים האומות הם המשפיעים וישראל מקבלים, אבל זה במקום ירידתם של ישראל, ואילו עמלק מתנגדים לישראל במקום מעלתם כפי שהגור אריה ממשיך שהם מתנגדים לצורתם של ישראל- אל המילה והברית. ע"ע לעיל (שמות 1:1:8:1) אודות החולקה של חומר וצורה בישראל, ויחס האומות אל החלוקה הזאת.
