נראה שהגור אריה חולק על הרא"ם ואכן הארץ היא עיקר מקום השראת השכינה, והאריך בכך המהר"ל בגבורות ה' מפרק ס"ו ועד ס"פ ס"ח שעיקר השראת השכינה היא בתחתונים, ושם בפ"ע (עמ' שכ) כתב שהשמים והארץ שקולים זה כזה, כי השמים הם תחילת הכל, והארץ שהיא תחתונה היא ההשלמה של הכל, ולכן מקום המקדש הוא בארץ. ע"ע לעיל, (בראשית 28:17:3:1 ואילך) אודות היחס בין מקדש שלמטה למקדש שלמעלה.

ואין הדבר כן שהרי רק את בית המקדש השלישי יבנה הקב"ה, וכן כתבו רש"י בסוכה דף מא א ד"ה אי נמי, ותוס' שבועות דף טו ב ד"ה אין.

כלומר שהוא מכוון כנגד מקדש של מעלה כפי שפירש רש"י.

נמצא ש"מכון" הוא מקדש של מטה המכוון כנגד "שבתך" שהוא מקדש של מעלה, וה' פעל ועשה את מקדש של מעלה, לא את של מטה.

והוסיף הגור אריה ש'היכל' עולה בגמטריא 65 כמו שם אדנות.

לכאורה כוונת הדברים ששם הויה מורה על הנהגתו יתברך שהיא למעלה ממעשי בני אדם ובחירתם בטוב וברע, ועל כך שרצונו יתברך יתקיים על כל פנים. לעומת זאת שם אדנות מורה על ההנהגה שבה הקב"ה מגיב למעשינו ומנהל את הבריאה לפי בחירתם של בני האדם. לכן מקדש של מעלה מתייחס לשם הויה והמקום הזה קיים עוד קודם שבחרו בני האדם בטוב, והוא לא נחרב כשבחרו בני האדם ברע. לעומת זאת מקדש של מטה נבנה ונחרב על ידי מעשי בני האדם.

בגבורות ה' (פמ"ז עמ' קצג, ד"ה ואמרו ז"ל) דימה המהר"ל את היחס בין שמים לארץ ליחס של העיגול אל נקודת המרכז שלו- שני דברים נפרדים שאין מציאות לזה בלא זה. לכאורה פרוש הדברים שהשמים הם המשפיעים והארץ היא מקבלת, וכשם שאין קיום למקבל בלי המשפיע, כך המשפיע איננו משפיע אלא כאשר יש מי שיקבל את השפע (ועי' לעיל שאלה 2 אודות היחס שבין שמים לארץ).

ובגבורות ה' דלעיל הוסיף המהר"ל שבדבר גשמי שייך חילוק [כי כל דבר שיש בו ממשות- אורך, רוחב וגובה, הוא דבר שניתן לחלוק אותו], אך המקדש נבדל מהחומר, ולכן מחמת קדושתו אין בו חילוק והוא כולל הכל. ובגור אריה (בראשית 28:17) כתב ששמים וארץ נבראו בשתי ידים כי הם נבדלים זה מזה ואין אחד מהם הכל, והשמים בימין כי הימין משובח מהשמאל. לעומת זאת המקדש נברא בשתי ידים כי הוא כולל הכל והוא מחבר בין עליונים לתחתונים, עיי"ש. ובמהר"ל בחידושי אגדות (ח"א עמ' קמט, תחילת כתובות) הוסיף שקדושת בית המקדש איננה מצד מה, אלא ה' מכונן ומקדש אותו מאמיתת עצמו, וזהו 'בשתי ידים'. [אמיתת עצמו- אולי כוונתו שזו לא נקודה פרטית בהנהגה אלא עצם רצונו וגילויו בבריאה, כפי שנראה במהר"ל בנצח ישראל פי"א שישראל נקראים בנים לה' כי בן מגלה את אמיתת עצמו של אביו, דהיינו את הנקודה הפנימית שלו ולא דבר חיצוני, ואילו שאר העמים- הגם שיש להם חלק בגילוי רצונו, אבל רק כסיוע ותוספת לישראל, ולכן אינם ביטוי לאמיתת עצמו יתברך.] ועי' בדרך חיים (פ"א סוף משנה ט"ו, עמ' נג) שבית המקדש נבנה בשתי ידים, ולכן הוא כולל את שני הצדדים- ימין ושמאל שהם אהבה ויראה (ועיי"ש שזה היה בבית שני יותר מבבית ראשון).