מהו השבח בפסוק זה?
מהר"ל, גבורות ה' (פמ"ז עמ' קצא, ד"ה מי כמוך): אחרי ששיבחנו על המכה והגבורה שעשה ה' באויב, התחיל לומר את הטובה שעשה ה' לישראל.
"נחית בחסדך...נהלת בעזך": במכילתא- 'חסד' על שעשה ה' אתנו חסד אף כשאין בידינו מעשים, ו'עוז' זה תורה ומלכות בית דוד, וצריך ביאור מה המכוון כאן?
מהר"ל, גבורות ה' (פמ"ז, עמ' קצא, ד"ה במכלתא חסד): שתי הנהגות נצרכות לאדם- הנהגה לתקן את חסרונו, והנהגה להגיע אל התכלית והשלמות. כנגד הראשון אמרו "נחית בחסדך" שניהגם בחסד ובטוב גמור ולא חסרו דבר, וכנגד השני אמרו "נהלת בעזך" וזוהי ההנהגה המביאתם לשלמות, וזהו "אל נוה קדשך"- בית המקדש שהוא מקום השלמות. וזה בזכות התורה שהיא הנהגה אלוקית המביאה את האדם לשלמות, ובזכות מלכות בית דוד כי המלך מנהיג את העם להביאם ליושר ולשלמות, וחפץ ה' שבית דוד ינהיגו את ישראל, ובזכות זה באים ישראל לידי שלמות בבית המקדש.
בפסיקתא (סוף פיסקא יט- "אנוכי אנוכי") דרשו שיש כאן את שלושת עמודי העולם- "נחית בחסדך" זו גמילות חסדים, "נהלת בעזך" זו תורה, ועדין היה העולם מתמוטט עד שבאו אל נוה קדשך [-עבודה], וצריך ביאור מה הכוונה בזה?
מהר"ל, גבורות ה' (פמ"ז, עמ' קצא, ד"ה ובמדרש): כשיצאו ישראל ממצרים הייתה להם התקשרות ודבקות בה', והעולם דבק בה' בשלושה פנים- כשה' משפיע את חסדו אז דבק העילה אל העלול, כשהאדם חפץ בעבודת ה' ואז דבק העלול בעילה, ועל ידי התורה שהיא כמו אמצעי בין האדם והבורא, והתורה היא עצם החיבור ולכן היא ברית. אלמלא שלושת הקשרים הללו, היה העולם מתמוטט. וכשיצאו ממצרים היה לישראל את שלושת הקשרים הללו ולכן היה לעולם קיום לגמרי כשבאו לבית המקדש. 1
במשנה (אבות פ"א מ"ב) כתוב- על שלושה דברים העולם עומד, תורה עבודה וגמילות חסדים, והאריך בכך המהר"ל בדרך חיים, ושם (עמ' כז, ד"ה ועוד יש לך) פירש כעין דבריו כאן, שהעולם קיים על ידי- א] השפעת חסד ה'. ב] על ידי שהעולם נברא לעבודת ה' (כי אין קיום לדבר זולת ה' יתברך, ולכן קיום הנמצאים הוא על ידי שהם עובדים אותו). ג] על ידי שהעולם שלם ולא מציאות של תוהו, והעולם שלם על ידי התורה. והקשה שם המהר"ל (עמ' כח, ד"ה ואל יקשה) שהעולם עומד על חסד שעושים בני אדם ואילו כאן מדובר על חסדי ה'? ותירץ שכאשר בני אדם עושים חסד, גם ה' עושה חסד מלמעלה. ע"ע כעי"ז גם בגבורות ה' פמ"ו, עמ' קעו.
