מהו השבח שבפסוק זה?
מהר"ל, גבורות ה' (פמ"ז עמ' קצ, ד"ה מי כמוך): אחר שסיפר מעשה ה' ונפלאותיו, אמר "מי כמוך באלים" כי הוא איננו מנוצח 1 . והנה, אדם שאיננו מנוצח מאחד- עכ"פ בלתי אפשרי שהוא ינצח את כולם, אבל ה' מנצח את כולם- "מי כמוך...עושה פלא" נבדל מהנבראים ועושה פלאות כרצונו 2 . הפסוק ממשיך שזוהי מידת הקדושה- "נאדרי בקודש", כי לכל הנבראים צירוף אל החומר זולת הקב"ה 3 , ומפני שהוא נבדל מכולם הוא "נורא" כי כשיש שיתוף בין שנים, אין ביניהם מורא. ואין הכוונה שהוא מירא את זולתו אלא שהוא "נורא תהלות" 4 כי הוא "עושה פלא" ונבדל מן הנמצאים ולכן הוא גובר עליהם. 5
שהרי א-ל מלשון חוזק.
כלומר- ולכן הוא מנצח את כולם.
אפי' על המלאכים כתוב בספרי (תחילת האזינו, עה"פ "יערוף כמטר") שנפשם וגופם מן השמים, ועי' בספר מכתב מאליהו (ח"ד עמ' 153) שכל נקודת 'הסתר' נקראת 'גוף' וזהו הרצון לקבל (כלומר- נפש המלאך הוא החיבור וההתבטלות אל ה', ואילו גופו הוא האנוכיות שלו ורצונו לקבל לעצמו, כפי שמצויין במכתב מאליהו שם). ונראה שאלה דבריו כאן שלכל הנבראים צירוף אל החומר, כפי שכתב המהר"ל במקומות רבים שה'חומר' הוא המקבל (שכן ה'צורה' חלה על החומר ונותנת צורה לחומר)- וכל נברא הוא מקבל ויש לו רצון אנוכי לקבל, ורק הקב"ה הוא משפיע ולא מקבל. וכוונתו כאן ש"מי כמוך" מכיון שאתה מנצח את הכל, וזה מפני שכל הנבראים חומריים במידת מה ואילו ה' קדוש ונבדל מהחומר, ולכן הוא מיירא ומנצח את כולם.
לכאורה הכוונה למה שכתב המהר"ל שם (פנ"ו בתחילתו, עמ' רמז) שהקב"ה נקרא 'נורא' ולא 'מיירא' כי ה' לא פועל את המורא אלא כשהוא מתגלה אז הנבראים יראים ממנו מעצמם.
אך שאר הנבראים- אפילו המלאכים, אינם פועלים פלאות כי אינם נבדלים מהעולם. עיי"ש. עוד ביאר המהר"ל שם (פס"א עמ' רע"ה) ששינוי הטבע הוא מיוחד אל הקב"ה כי ה' נבדל מהעולם ואיננו תלוי בו, ואילו כל הנבראים הם חלק מהעולם ולכן אין בכוחם לשנותו. כהשלמה לדבריו, עי' במה שהבאנו לעיל (הערה לשמות 12:6:2:2*) שהמופתים מורים על דבקות בה' הנבדל מהטבע, וכן לעיל (הערה לשמות 14:15:7:8*) שהחומר מתבקע [בדרך נס] מפני מי שנבדל מהחומר, ומובן לפי"ז מה שהובא לעיל (שמות 13:9:7:1) שהנסים נעשים על ידי השם המיוחד, שהרי נתבאר לעיל (שמות, 3:15:2:1) ששם הוי"ה מורה על כך שה' נבדל ואיננו תלוי בשום נמצא, ולכן צריך להדבק בשם הוי"ה דוקא כדי לזכות בנס, וזה על ידי הבדלות מהחומר כמשנ"ת. ומובן לפי"ז מה שהובא לעיל (14:27:3:2) שהנס הוא חיבור עולם הטבע אל העולם הנבדל והסרת המחיצה שביניהם.
בגמ' בגיטין (נו ב) דרשו 'מי כמוך באלמים השם' ששתק ה' לטיטוס על מעשיו בקודש הקודשים, וצריך ביאור מה משמעות וטעם הדבר?
מהר"ל, חידושי אגדות (ח"ב עמ' קו, ד"ה ואם שהיה, גיטין דף נו ב 1 ): הגשם מתפעל, ואילו ה' נבדל מהגשם ולכן הוא לא מתפעל מדברי הרשע למהר להענישו בעולם הזה. 2 ונקרא הקב"ה 'אילם' כי כמו האילם שאיננו צריך לכבוש את דבריו אלא מעצמו הוא שותק, כך ה' שותק 3 ואין לו צורך לכבוש את כעסו. 4
וע"ע נצח ישראל פ"ה עמ' לג.
כוונת הדברים לכאורה שהגשם מעצם היותו נברא הוא מושפע ונפעל על ידי אחרים (ולכן כתב המהר"ל במקומות רבים שהחומר הגשמי הוא מקבל כי צריך תמיד שתחול בו צורה שהיא המימוש של החומר הגולמי, נמצא שהגשם מעצם טבעו מופעל על ידי צורה שמוציאה אותו אל הפועל) ואילו ה' מפעיל את הכל ואיננו נפעל, ועי' לקמן.
והוסיף המהר"ל שא-ל הוא לשון חוזק, והאילם נקרא בשמו כי הוא קשה כאבן ואין לו יכולת להוציא דיבור, ואילו ה' אין לו צורך לדבר מחמת תוקפו.
לפי האמור יש להבין את ההקשר של דרשת חז"ל לפשוטו של מקרא, שהרי בהערה לשאלה הקודמת נתבאר שכאן משבחים את שם הוי"ה שהוא נבדל מהחומר ומכח זה הוא עושה ניסים, וציינו למה שנתבאר לעיל (שמות 3:15:2:1) ששם הוי"ה מורה שה' נבדל ואיננו תלוי בנבראים, והכוונה לכאורה שרצון ה' בעולם מתקיים על כל פנים ואין באמת כח בבחירתם הרעה של הנבראים לקלקל את הבריאה, נמצא שמכיון ש"מי כמוך באלי-ם הוי"ה" לכן גם 'מי כמוך באלמים' שאתה שומע חרפתך ושותק- שהרי אינך תלוי בנבראים ולכן אינך מתפעל מהם.
שאלות על רש"י
רש"י: יראוי מלהגיד תהילותיו פן ימעטו, כמו שכתוב לך דומיה תהילה: בגמ' במגילה (דף יח א) כתוב שלכן המספר בשבח ה' יותר מדאי נעקר מהעולם, ורק מי שיכול להשמיע את כל תהילות ה' הוא זה שנאה לו למלל גבורותיו, אך בגמ' בברכות (דף לג ב) כתוב שמותר לומר בתפילה רק שה' גדול גיבור ונורא, כי משה רבינו אמר זאת ואנשי כנסת הגדולה תיקנו זאת בתפילה, וצ"ב מה טעם הדבר, ומה החילוק בין הסוגיות?
מהר"ל, נתיבות עולם (נתיב העבודה פי"ב בתחילתו, עמ' קיד): השבחים היתרים שמשבח האדם את ה' הם לא שייכים לעולם הזה אלא הם משער החמישים, ולכן מי שאינו ראוי ומרבה לשבח את ה' נעקר מהעולם- כי הוא יצא חוץ למקומו. במה דברים אמורים- אחר התפילה, אבל בתוך התפילה מותר לשבח את ה' כי אין כוונתו לשבח את ה' אלא שהתפילה היא תלות של העלול- האדם, בעילתו- הבורא, ולכן צריך לשבח את ה' בתחילת התפילה (ג' ראשונות) ובסופה (ג' אחרונות), לומר שה' יתברך הוא ההתחלה והוא התכלית ולכן ראוי שיעשה ה' צרכיו. 1
עיי"ש מה השיעור שמותר לשבח לפי האמור- שלא בשעת התפילה, וכן מחלק שם בין שבחים פרטים האסורים, לבין שבחים כללים כגון בישתבח שמזכירים בכמה לשונות שיש לשבח את ה' אבל לא אומרים שבחים מסויימים. לפי אמור, דעת המהר"ל שם שאין לומר שיר היחוד ושאר שבחים אחרי התפילה, ועיי"ש לגבי שיר היחוד ביום כיפור. ע"ע בטור (או"ח סי' קיג) שנחלקו הראשונים בענין זה- דעת ר"י שבתפילה אסור לשנות ממטבע שטבעו חכמים אך בינו לבין עצמו מותר, ואילו לרמב"ם אסור בכל אופן, ובשו"ע (שם קיג, ט) נפסק כדעת ר"י, עיי"ש, ועי' בבית יוסף שהאריך בכך.
רש"י: לך דומיה תהילה: בגמ' בברכות (דף לג ב) כתוב שאין להוסיף שבחים לה' כי זה דומה למלך שיש לו אלף אלפי דינרי זהב ומקלסים אותו בשל כסף, וצריך ביאור מה למדנו מהמשל הזה?
מהר"ל, גבורות ה' (פ"א עמ' כב): אין לנו את היכולת לשבח את ה' הן מצד האיכות- כמה גדולה גבורת מעשיו, והן מצד הכמות- שהם מרובים בלי תכלית. לכן דימו זאת למלך שיש לו אלף אלפי דינרים ומשבחים אותו רק על אלף (כנגד הכמות) ועל כסף במקום זהב (כנגד האיכות). 1
מקור פרוש זה ברמב"ם (מורה הנבוכים, ח"א פנ"ט) שהאריך בכך. אמנם דברי המהר"ל צ"ע כי בגמ' לא המשילו למלך שקילסו אותו באלף של כסף, אלא "והיו מקלסים אותו בשל כסף", ובעין יעקב (ברכות אות צו) הגירסא "שהיו משבחים אותו באלף אלפים דינרי כסף".
רש"י: לך דומיה תהילה: כיון שאסור לשבח את ה', למה משה שיבח ואמר "הגדול הגבור והנורא"?
מהר"ל, נתיבות עולם (נתיב העבודה פי"ב, עמ' קטו): דברי משה אינם מפי עצמו אלא מפי הגבורה.
מהר"ל, נתיבות עולם (נתיב העבודה פי"ב, עמ' קטו): כוונת משה לא הייתה לשבח את ה' אלא להזהיר את ישראל לירא מה' ולשמוע בקולו כי הוא נותן שכר לעושי רצונו ומעניש את עוברי רצונו. 1
והוסיף המהר"ל בגבורות ה' (מובא בשאלה הבאה) שהאיסור הוא כשהמטרה היא לשבח את ה' ואילו כאן הכוונה הייתה להזהיר את ישראל.
רש"י: לך דומיה תהילה: בגמ' כתוב שהותר לנו לומר בתפילה "הגדול הגבור והנורא" כי משה אמר זאת ואנשי כנסת הגדולה תיקנו לנו לומר זאת בתפילה, ועדין צריך ביאור מה התיקון בכך, והרי הוא ממעט בשבחו של ה'?
מהר"ל, גבורות ה' (פ"א עמ' כג): משה לא אמר זאת כדי לשבח את ה' אלא כדי שיראו מפניו וישמעו בקולו, ומכיון שאנשי כנסת הגדולה תיקנו לומר את מה שאמר משה לא נראה שבא לגמור שבחו של הקב"ה אלא נקט את לשון הפסוק.
רש"י: לך דומיה תהילה: כיון שאסור לשבח את ה', כיצד נצטווינו לשבחו בליל הסדר?
מהר"ל, גבורות ה' (פ"א עמ' כב): מטרת סיפור יציאת מצרים איננה לשבח את ה' אלא להודות לו- וזה שאי אפשר לספר כל נפלאותיו לא פוטר אותנו מלהודות על מקצתם.
