למה לקיחת עצמות יוסף נזכרת כאן?
מהר"ל, גבורות ה' (פ"מ, עמ' קמט, ד"ה ויקח משה): ישראל לא יכלו לצאת בלי עצמות יוסף, כי ה-70 נפש בלבד היו ראויים לבא מצרימה, ויוסף אמנם הצטרף עליהם אבל יש לו מעלה פרטית משל עצמו. 1
כפי שהיה עם יעקב, שהרי יוסף היה עיקר תולדות יעקב. ועוד אמרו חז"ל שלקחו את עצמות כל השבטים. עי' לעיל, בראשית 50:25:1:1. כלומר- הירידה למצרים ראויה למדרגת ה-70 נפש (כמבואר בבראשית 46:27:3:1), ואילו יעקב ובניו ירדו למצרים רק מפני שיש להם צירוף אל ה-70 נפש, אבל יש להם גם מדריגה משל עצמם ולכן אין מקומם במצרים אחרי מותם. ע"ע במהר"ל שם (עמ' קנב, ד"ה ולדעת שמעון) הסבר על דברי חז"ל שהים נקרע בזכות עצמות יוסף, ואפשר שזה טעם נוסף למה נזכר ענין זה כאן.
היכן היה יוסף קבור עד עתה?
מהר"ל (חידושי אגדות ח"ב עמ' נג ד"ה כדי, סוטה דף יג א): לדעה אחת לא קברו אותו עם רשעים אלא שמו אותו בנילוס כדי שיתברכו מימיו- כי יוסף הוא המשביר לכל הארץ וממנו מתפרנסים. ולדעה שניה גנאי הוא אם לא נקבר, אלא נקבר בקברניט של מלכים [-קבר מלכים], ולא היה ידוע היכן כדי שלא יעשו ממנו עבודה זרה.
בספר יהושע כתוב שישראל העלו את עצמות יוסף ממצרים כי הם קברו אותו והמלאכה נקראת על שם גומרה, וצריך ביאור מה טעם הדבר?
מהר"ל, חידושי אגדות (ח"ב עמ' נד, ד"ה כאלו עשאו, סוטה דף יג ב): העלאת העצמות היא האמצעי, והקבורה היא התכלית, נמצא שהגמר הוא צורת הדבר, ולכן הכל נקרא על שם הגומר. 1
עיי"ש בהמשך הדברים. וכעי"ז כתב המהר"ל בנתיבות עולם (נתיב התורה פי"ח, עמ' עו, ד"ה ובפ"ק דסוטה), והוסיף שהמצוה ענינה להביא את האדם לידי שלמות, ולכן היא נקראת על שם מי שעשה אותה בשלמות.
למה הגאולה באה בלשון "פקוד יפקוד"?
עי' לעיל, שמות 3:18:3:1 ואילך, וכן 3:18:4:1 ואילך, וכן בבראשית 50:24:6:1.
שאלות על רש"י
רש"י: ולמה לא השביע את בניו וכו': למה רש"י לא הקשה זאת לעיל (בראשית 50:25) כשהשביע יוסף את ישראל?
גור אריה: אם היה די בכך שיוסף ישביע את ישראל, מובן שלא הייתה סיבה להטריח אותם להעלותו מיד. 1 אך כאן רואים שאחיו היו צריכים להשביע את בניהם, וא"כ יש חשש שהם ימותו פתאום ולא יספיקו לעשות זאת, ואם כך- היה לו לצוותם להעלותו מיד לארץ.
יעקב חשש שהמצרים יעשו ממנו עבודה זרה כי הרעב הפסיק עם בואו, אבל ליוסף לא היה חשש כזה. טעם נוסף למה את יעקב לקחו ארצה מיד אחרי מותו ואת השבטים רק כשיצאו ממצרים, עי' לעיל, בראשית 50:25:1:1.
רש"י: לכך השביעם לכשיגאלו וכו': לא נראה שכל דור השביע את הדור שלאחריו- שהרי לא יתכן ששישים ריבוא השביעו את בניהם, ועל כרחך שכל הדורות היו בכלל שבועת הבנים הראשונה, וא"כ קשה שגם הדור הראשון של הבנים יהיו בכלל שבועת אחי יוסף, ולמה היה צורך שהאחים ישביעו את הבנים?
גור אריה: יוסף ידע שאחיו ימותו במצרים ולא ישאו את עצמותיו שהרי עיקר הגלות החלה אחרי שמתו השבטים, ולכן לא השביע אותם שיעלו את עצמותיו אלא שישביעו את בניהם. אבל בניהם- יתכן שיגאלו בעצמם, 1 ולכן שבועתם הייתה שיעלו את עצמותיו, וחלה השבועה גם על הדורות הבאים אחריהם.
גור אריה: שבועתם של 11 השבטים לא חלה על הכלל, כי הם לא כלל ישראל, אך כשאחיו השביעו את בניהם, אזי חלה השבועה על הכלל- גם על הדורות הבאים.
כפי שגור אריה מחשבן שממות לוי- האחרון שבשבטים, עברו 116 שנה עד שנגאלו.
