שאלות על רש"י

1)

רש"י: זאת חוקת...בי"ד בניסן נאמרה: מנין לרש"י זאת?

1.

רא"ם: במכילתא מוכח שפרשה זו נאמרה לפסח מצרים, וכן נראה ממה שהכתוב מסיים (לקמן 12:50) שישראל עשו כפי שנצטוו כאן. 1 ואין לומר שהפרשה נאמרה בראש חודש, כי א"כ- למה הפסיק בין פרשת החודש (לעיל 12:2) לפרשה זו בפרשת "ויהי בחצי הלילה" 2 (לעיל 12:29).

2.

גור אריה: אין לומר שהפרשה נאמרה לפני י"ד ניסן, שהרי בתחילת ניסן נאמרה פרשת "החודש הזה לכם" ופרשה זו לא נאמרה שם.


1

וזה מוכיח שהפרשה לא נאמרה אחרי י"ד ניסן.

2

שהרי פרשה זו נאמרה בט"ו ניסן.

2)

רש"י: זאת חוקת...בי"ד בניסן נאמרה: למה פרשת "ויהי בחצי הלילה" (לעיל 12:29) ופרשת "ויסעו בני ישראל" (לעיל 12:37) שהיו בט"ו ניסן נאמרו לפני פרשה זו שנאמרה בי"ד?

1.

רא"ם: הקדימו את הפרשיות הללו כדי להסמיכן ל"ועברתי בארץ מצרים...והכיתי כל בכור" (לעיל 12:12).

2.

מהר"ל, גבורות ה' (פל"ח, עמ' קמב, ד"ה זאת חקת): כדי לומר שפרשה זו לא נאמרה בראש חודש.

3)

רש"י: בי"ד בניסן נאמרה: למה פרשה זו לא נאמרה יחד עם שאר דיני הפסח- לפני "ויהי בחצי הלילה"?

1.

גור אריה: ה' רצה שהם ימולו בי"ד- ליל צאתם ממצרים 1 , ושיתערבו דם פסח ומילה. 2

2.

מהר"ל, גבורות ה' (פלח, עמ' קמב, ד"ה זאת חקת): למעלה נאמרו מצוות שיש בהם תיקון עשייתו כלומר שיש בהם מצות עשה, כגון ב"אל תאכלו ממנו נא" יש עשה של "כי אם צלי אש", וכן "לא תותירו...והנותר...באש תשרופו". אך כאן נאמרו לאוין, כגון 'בן נכר וערל לא יאכל בו', וזה לא תיקון עשייתו. 3


1

ואם נאמרה להם פרשה זו לפני כן- מיד היו מלים, כי בפרשה זו נאמר שערל אסור בקרבן פסח.

2

עי' לעיל 12:6:2:1 ואילך הקשר בין פסח למילה, וכן לקמן 12:48:1:1

3

לכאורה כוונתו שבר"ח נאמרה להם מצות עשייתו, ועם זה נאמרו להם מצוות עשה- כיצד לעשות את הפסח, אך בי"ד נאמרו להם לאוים בלבד שאינם חלק מציווי העשיה.

4)

רש"י: שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים: מה פרוש הדבר?

1.

רא"ם: שיטת הרמב"ם שמדובר על עובד עבודה זרה, אבל רש"י לא למד כך, אלא גם המשומד לעבירה אחת נקרא 'בן נכר. 1


1

הרא"ם מוכיח זאת ממה שכתב רש"י לקמן (12:48) שערל אינו נלמד מבן נכר כי מדובר במי שמתו אחיו מחמת מילה, הרי שגם מי שאינו משומד לכל התורה נקרא 'בן נכר'.

5)

רש"י: ואחד נכרי ואחד ישראל משומד במשמע: לכאורה מהכתוב לקמן (12:45) "תושב ושכיר לא יאכל בו" כבר למדנו ערבי וגבעוני מהול?

1.

גור אריה 1 : אמנם יש ללמוד- תושב ושכיר של ישראל לא אוכל וקל וחומר שסתם גוי לא יאכל, אבל 'מילתא דאתיא בק"ו, טרח וכתב לה קרא'. 2

2.

גור אריה: הפסוק כאן נצרך לישראל משומד.


1

הרא"ם תירץ באופן אחר והאריך ליישב את כל הפסוקים כאן, ועי' בגור אריה שהקשה על דבריו.

2

כלומר- הכלל הוא שדבר הניתן להלמד מקל וחומר, לפעמים טורח הפסוק וכותבו.

6)

רש"י: ואחד נכרי ואחד ישראל משומד במשמע: אם משמע מכאן גוי, למה כתוב לקמן (12:45) "תושב ושכיר לא יאכל בו" לרבות ערבי וגבעוני מהול העובד אצל ישראל, והרי זה נלמד מ"בן נכר"?

1.

רא"ם: אלמלא "תושב ושכיר" הייתי אומר ש"בן נכר" מלמד רק על גוי [ולא על ישראל משומד].

2.

גור אריה: שם למדנו שאפילו כשהגוי תושב ושכיר של ישראל, איננו אוכל בפסח.

7)

רש"י: ואחד נכרי ואחד ישראל משומד במשמע: כיצד למדנו את שניהם מפסוק אחד?

1.

גור אריה: "נכר" בכל מקום הוא גוי, אבל כאן כתוב "כל בן נכר" לרבות ישראל משומד. 1


1

ולרא"ם לגוי לא צריך פסוק, וזה מיותר לישראל משומד.

ספר: פרק: פסוק:
חודש: יום: שנה:
חודש: יום: שנה:

KIH Logo
כולל עיון הדף
הקדשות ותרומותתגובות מקוראיםרשימות דוא"לחומר על כל התלמוד והמשנהשאל את הכוללקישורים ללומדי התלמודלוח למחזור הנוכחילוחות ללימודים יומיים אחרים