1)

למה ארע שגורשו קודם שהחמיצה עיסתם?

1.

גור אריה: הם רצו לצאת רק אחרי שתחמיץ עיסתם, והגירוש והיציאה שלא מרצון מורים שזה נעשה ביד ה' החזקה, 1 ולכן ה' הזהיר מראש שזאת תהיה צורת היציאה. 2

2.

מהר"ל, גבורות ה' (פל"ו, עמ' קלד, ד"ה ועוד דע): גאולתם לא הייתה מצד המזל אלא על ידי הקב"ה בעצמו, ולכן יצאו במדרגה שלמעלה מהזמן ונאסר להם חמץ שהווייתו בזמן. 3


1

ולכן סיבב ה' שיגורשו לפני כן.

2

עיי"ש שלפי זה ביאר את נוסח ההגדה- שלא הספיק בצקם להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים.

3

ע"ע לעיל 12:15:16:1 ואילך מה ענין המצה.

שאלות על רש"י

2)

רש"י: המצרים לא הניחום: לכאורה לא זה הטעם אלא מפני שישראל ניצטוו על החמץ?

1.

רמב"ן (לקמן 12:39): כך פירוש הפסוק- הכינו מצות כי כך נצטוו, ולקחו את עיסתם בצק- בטרם שאפו, כי המצרים לא הניחום להשתהות.

2.

רא"ם: בגמ' (פסחים כח ב) כתוב שבפסח מצרים נהג איסור חמץ רק יום אחד, ומסתמא לא נאמרה אזהרת בל יראה אלא כשאסורים כל שבעה. 1


1

ולכן אלמלא גורשו, היו אופים חמץ בשביל מחר. והוסיף הרא"ם שבהגדה אומרים 'מצה זו שאנו אוכלים, שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ', משמע שאלמלא כן היו אוכלים חמץ ביום זה? תירץ רבינו ישעיה שה' צפה שהמצרים עתידים לגרשם קודם שתחמיץ עיסתם, ולכן אסר את החמץ. ע"ע מה שכתב על כך הגור אריה וכן בדברים (16:3). כדעת הרא"ם כתב הר"ן (פסחים, כה ב מדפי הרי"ף) שבט"ז ניסן היו מותרים במלאכה ובחמץ, אך כבר ביום הראשון לא הוזהרו ב'בל יראה' ולכן היו אופים חמץ אם היה להם פנאי. הצל"ח (פסחים דף קטז ב) חולק שמשמעות הפסוק שכן נצטוו על 'בל יראה', ולכן מחדש הצל"ח שבקודשים הלילה הולך אחרי היום, נמצא שאם פסח מצרים נהג יום ולילה, הכוונה לי"ד ניסן ביום וליל ט"ו, אך בט"ו ביום כבר היו מותרים בחמץ. לשיטתו הפסוק מתפרש כפשוטו שיכלו ביום ט"ו לאכול חמץ.

ספר: פרק: פסוק:
חודש: יום: שנה:
חודש: יום: שנה:

KIH Logo
כולל עיון הדף
הקדשות ותרומותתגובות מקוראיםרשימות דוא"לחומר על כל התלמוד והמשנהשאל את הכוללקישורים ללומדי התלמודלוח למחזור הנוכחילוחות ללימודים יומיים אחרים