גור אריה: הפסוק בא ללמד שנח שלך את הזכר כי דרך הזכר לפרנס את הנקבה וזהו "טרף בפיה"- טרף את העלה ולא אכלו, אבל אם היה שולח נקבה היא הייתה אוכלת את מה שמצאה.

רא"ם: המדרש חלוק על הגמ' בסנהדרין (דף קח:) שהביא רש"י, כי במדרש מפורש שהיונה התכוונה לרמוז לקב"ה ואילו בגמ' כתוב שהיא אמרה לנח שרצונה במזונות מידי שמים, ונח זקוק לאמירה כי אינו יודע מה שבלבה, ולכן לפי הגמ' יש לפרש "בפיה" מלשון אמירה.

גור אריה: יפה תפס הרמב"ן ש"בפיה" מתפרש כפשוטו, ורמזה לו ע"י העלה שרצונה להיות ניזונת בידי שמים שהרי אין דרך היונה לאכול עלה זית מר בזמן שיש לה מזונות מתוקים בתיבה, ודבר זה מוטבע ביונה, והנהגת הטבע תיקרא 'אמירה' כלפי הקב"ה ויש בזה רמז גם כלפי נח.

מהר"ל (חידושי אגדות ח"ג, עמ' רנט ד"ה אמרה, סנהדרין דף קח:): ה' הטביע בכל נברא דברים טובים בטבע- בלי דעת.

מהר"ל (חידושי אגדות ח"ג, עמ' רנט ד"ה אמרה, סנהדרין דף קח:): הזית המר עדיף לה כי מזון מר נחשב לדבר מה, ואילו הניזון מאחר, חייו תלויים בו וכאילו אין לו מציאות [משל עצמו].