גור אריה: בפשטות פרוש הפסוק שהוא רוצה ללחוש באזנו, אבל אין זה כבוד המלכות, וגם אין לומר "באזני" בלשון רבים שהרי לוחשים באוזן אחת [אלא כוונתו- יכנסו דברי באזניך].

גור אריה: אם לא כן- לא היה צריך להקדים "ואל יחר אפך".

גור אריה: אמנם כך דרשו מ"כי כמוך כפרעה" אך לא זהו פשט דבריו והוא רק רמז לו [שסופו ללקות עליו], אבל כאן רואים שהוא דיבר קשות במפורש.

גור אריה: אפשר שיהודה אמר "אדוני שאל" כדי להסביר ליוסף שחיי אביו תלויים בבנימין, ורק משום שכאן רואים שדיבר אליו קשות פירש רש"י את "אדוני שאל" וגו' שמתחילה בעלילה באת עלינו.

גור אריה: לפשוטו קשה שהיה ליהודה לומר 'כמוך כמלך' ולא להזכיר את פרעה.

גור אריה: יהודה חשד שיוסף לוקח את בנימין למשכב זכור ולכן הוא ילקה כפרעה במכת ראתן שתשמיש קשה להם.

גור אריה: המוציא שם רע נידון בצרעת, כפרעה שהוציא על שרה שם רע שהוא שכב עמה.

גור אריה: נגעים באים על הגוזל את שאינו שלו (כי הלוקח דבר שאינו ראוי לו בא עליו דבר שינוי שאינו ראוי) כפרעה שגזל את שרה, וכן בנימין הוא מהשבטים ואינו ראוי לך.

גור אריה: לא משמע ש"כמוך כפרעה" מתייחס לעניין העונש אלא שהוא כמוהו במדותיו או בחשיבותו.

גור אריה: פרעה גזר שעבד לא ימלוך והוא המליך את יוסף.

גור אריה: לא מצאנו שהבטיח ולא עשה, אבל אם הוא לא מקיים את גזירותיו, כל שכן שאינו מקיים את הבטחותיו.

גור אריה: לפי הפרוש הקודם היה צריך לכתוב 'אתה כפרעה' כי לשון "כמוך כפרעה" משמעו שאתה כפרעה ופרעה כמוך, ולכן פרושו שאהרוג את שניכם.

גור אריה: בודאי פשוטו של מקרא 'חשוב אתה בעיני כמלך' אלא שתלה את הדבר בפרעה לרמוז לו שסופו ללקות עליו כפרעה או שאהרוג את שניכם.