גור אריה: אם לא כן, מילים אלו מיותרות, שהרי יעקב כבר אמר "טרוף טורף יוסף".

גור אריה: לא מדובר כאן על השראת שכינה ממש אלא ניצנוץ של רוח הקודש.

גור אריה: אמנם לא היה בכך תועלת, אבל נצנצה בו רוח הקודש כי היא הייתה קרובה אליו תמיד.

גור אריה: האחים סברו שגם הקב"ה יסכים איתם כדי שיעקב לא יקלל אותם, ומכיוון שיחול החרם, שוב לא יוכל יעקב לבטל את הגזרה בתפילתו. (הגו"א דן כאן בדברי המהרי"ק בשורש לז שדן בשאלה זו, עי"ש ובמה שהשיב הגו"א על דבריו.)

גור אריה: מטרת השיתוף לא הייתה שה' לא יגלה, אלא ראובן לא היה שם באותה שעה וחרם מתקיים רק בעשרה, לכן שתפו את הקב"ה עמם לעשרה. וה' לא גילה ליעקב כי החרם של השבטים היה חשוב בעיניו.

גור אריה: אם הקב"ה לא היה חפץ לגלות (ולא החרם הוא שמנע), לא הייתה מנצנצת ביעקב רוח הקודש שיוסף נמכר.

גור אריה: לכל הבריות יש דבקות בקב"ה ובאותה דבקות הם שתפו את ה' איתם כי הקב"ה מקומו של עולם והוא כולל את הכל ולכן כאשר יש תשעה- ה' מצטרף אליהם.

גור אריה: אם זו הייתה הסיבה, בשעה שירדו למצרים היה הקב"ה מגלה את הדבר ליעקב.