גור אריה: קשה שיוסף הוא לא התולדה היחידה של יעקב, אלא בא הכתוב לספר את סדר ההתיישבות של יעקב.

גור אריה: יש לפרש [לא כפרוש רש"י אלא] כפשוטו: אלה תולדות יעקב- המנויים בפרשת ויגש, והתחיל ביוסף כי הוא עיקר בני יעקב או מפני שביקש יעקב לישב בשלוה וקפץ עליו רוגזו של יוסף.

גור אריה: בתורה כתוב שישראל באו לארץ כדי לרשת אותה, וכאילו כתוב בפירוש את סדר ישובם.

גור אריה: לא נזכר כאן הישוב של בני יעקב, אלא גלגולי ישוביהם- מכירת יוסף.

גור אריה: לפי פשוטו קשה שהיה צריך לכתוב 'ואלה של תולדות יעקב' כי מדובר על ישוב תולדותיו.

גור אריה: לא כתוב 'אלה של תולדות יעקב' כי בא ללמד שיוסף הוא העיקר, וכתוב "אלה" ולא 'ואלה' ללמד שזה המשך של "וישב יעקב", כי מכיוון שביקש לישב בשלווה קפץ עליו רוגזו של יוסף.

גור אריה: יוסף הוא עיקר [תולדות רחל] ובנימין הוא תוספת שהרי הנושא אשה, דעתו להעמיד ממנה תולדות אבל איננו יודע כמה בנים יהיו לו ממנה.

גור אריה: יוסף הוא כרגלו והמשכו של יעקב שהרי מה שאירע לזה אירע לזה.

גור אריה: מחמת מעלתו של יעקב הוא נשטם ואחיו ביקש להורגו כי הוא היה נבדל במעלתו מכל בני אדם, וכך גם יוסף נבדל מאחיו בהיותו ראוי למלכות ולכן שנאו אותו.

גור אריה: ליעקב היה צלם אלוקים כעין אדם הראשון ולזה זכה גם יוסף.

מהר"ל (חידושי אגדות ח"ג עמ' לה, ב"מ דף פד. ד"ה אנא): ליעקב היה את מידת האמצעי- בין אברהם ליצחק ¹ , וכן יוסף היה לו את הכח הפנימי הנסתר (כי האמצעי בסתר והקצוות מבחוץ) ולכן יוסף ירש את ברכת יעקב ועין הרע לא שולטת בזרעו. משום כך יוסף עיקר תולדותיו של יעקב, ויעקב דומה לעיקרו של אילן, יוסף לגוף האילן, והשבטים לענפי האילן.

גור אריה: בפסוק מפורש שיוסף היה בן 17, ולכן "והוא נער" מיותר לדרשה.

גור אריה: משמעות הפסוק שמפני שהיה נער הוא לא זכר אחרית דבר והביא את דבתם רעה, וקשה שבגיל 17 אדם כבר מבין את הנולד ואין לקרותו נער לעניין זה? ולכן פירשו שכשם שהיה עושה מעשה נערות בתיקון השער, כך גם בהבאת הדיבה.

גור אריה: די היה לכתוב 'נער את אחיו', ולכן "והוא" מרבה שעשה מעשה נערות לגמרי.

רא"ם: יוסף חשב בטעות שכך עשו האחים- א] היו חותכים מבית השחיטה קודם שתצא נפש הבהמה [-אחרי השחיטה, לפני יציאת הנפש] ואז היא כבר הותרה על ידי השחיטה. ב] לא התכוונו לומר שבני השפחות עבדים ממש, אלא שמתחילה היו אמותיהם שפחות. ג] לא נכשלו בבנות הארץ אלא נשאו ונתנו עמם ויוסף סבר שזה אסור [והאחים חלקו עליו בזה]. ¹

גור אריה: יוסף היה צדיק גמור ולכן הוא החמיר מאוד בדברים שהאחים הקלו והם נראו לו כחשודים בדברים הללו- א] האחים הניחו לעבדיהם לבשל להם ויוסף החמיר בזה כי עבדים חשודים על אבר מן החי. ב] האחים התרחקו מבני השפחות ויוסף החשיב זאת כאילו קראו להם עבדים. ג] האחים תלו עיניהם בבנות הארץ ולצדיק אין להסתכל באשה כלל.

רא"ם: כתוב כאן "דבתם רעה" ולגבי שלושת הדברים הללו כתוב בתורה 'רעה'. ¹

גור אריה: דרשו זאת מלשון הפסוק- "היה רועה...בצאן" מילת 'בצאן' מיותרת לדרשה שהוא הביא דיבה על עסקי הצאן, וכן דרשו מ"את בני בלהה" שהוא הביא דיבה שהאחים קוראים להם עבדים, ומ"נשי אביו" דרשו שהם חשודים על העריות.

גור אריה: יוסף היה צדיק גמור והצדיק הוא טוב ומרחיק את עצמו ממה שנקרא 'רע', ולכן חשד בהם בשלושה דברים שמצאנו במקרא שבהם נעשה האדם רע- יצר רע (-עריות), עין רעה (-לוקחים מבני השפחות את מעלתם בכך שקוראים להם עבדים) ולב רע (-אכזריות לאכול אבר מהחי).

גור אריה: יוסף חשד באחיו בחטאים אלה כי הוא היה רחוק מהם- א] הוא היה מקרב את אחיו שהרי בזכותו נולדו כל השבטים. ב] הוא רחוק מעריות שהרי יוסף עיקר תולדתו של יעקב שנקרא 'קדוש'. ג] יוסף הוא ראש המיטה של יעקב- דוגמת הגוף שממנו נמשכים כל האברים ² , ואילו שאר השבטים הם חלקים- כמו אברים שנמשכים מהגוף, ולכן נחשדו על אבר מהחי.

גור אריה: יוסף קירב את בני בלהה וזלפה ולא הביא את דבתם רעה.

גור אריה: ברור שהדיבה שהיו קוראים לבני השפחות עבדים נאמרה רק על בני לאה, וכך גם שאר הדברים.

גור אריה: אפשר לפרש שהוא הביא את דבת כל האחים [לא כרש"י], ומה שכתוב "והוא נער את בני בלהה" אין הכוונה שהוא קרב אותם אלא בני לאה היו גדולים, ויוסף ובני השפחות היו צעירים ולכן הוא התחבר אליהם.

גור אריה: כוונת רש"י שיוסף לא הוציא שם רע על האחים [מבלי שהאחים עשו דבר, אלא הוא אמר מה שהוא ראה] שהרי כתוב "ויבא יוסף" (ולא 'ויוצא').

גור אריה: ה' הראה לו שהם אינם אוכלים בלי שחיטה כדי שיבין למה באה עליו צרה זו.

גור אריה: 'דבה' פרושו דיבור ולאו דוקא דיבור לרעה, שהרי כתוב "דבתם רעה"- משמע שיש דיבה שאיננה לרעה.