רמב"ן: יצחק סבר שמפני שעשיו איש ציד הוא חושש להזכיר שם שמים במקום לא טהור ובלי כוונה.

גור אריה: יצחק סבר שעשיו עובד מיראה ולכן אינו מזכיר שם שמים, ויעקב עובד מאהבה ולכן שם שמים שגור בפיו, ומפני שמידת יצחק היא יראה, הוא אהב את עשיו.

גור אריה: א"כ היה על יצחק לומר "גשה נא" אחר שאמר יעקב "אנכי עשיו בכורך".

גור אריה: כנגד חזקת הקול יש חזקה שיעקב לא יעשה עצמו לאיש אחר, אבל כששמע גם ששם שמים שגור בפיו, אז רצה למששו.