גור אריה: "ויֶעְתַר" איננו סתם לשון ריבוי, אלא ריבוי שיש בו הפצרה.

גור אריה: "ויֵעָתֶר" אין לפרש 'נתפצר' [שהוראתו שהוא נפעל ע"י בקשת אחרים, שהרי הקב"ה מקבל בקשות רק לפי רצונו.] אלא שההפצרה כאן הייתה פיוס עד שנתקבלה תפילתו. רש"י הוסיף 'נתפתה' כי לא היה כאן כעס המצריך פיוס, אלא ש'נתפתה לעשות בקשתו'.

גור אריה: עלולים לפרש שרק כאן יש הכרח ש'עתר' פרושו ריבוי והפצרה אבל במקומות אחרים יש לפרש בעניין אחר, ולכן הוסיף רש"י שכך פרושו בכל מקום.

גור אריה: לכן כתב רש"י "דומות למרובות" כי הם למשא [ולעול] על מי שהוא נושק לו.

גור אריה: ממה שכתוב "לנוכח" משמע שהתפללו זה כלפי זה, ודרך המתפללים שכל אחד עומד בזוית- במקום מיוחד, כדי שלא יהיה נטרד מחברו.