רא"ם: שם מדובר באופן שלא היה יכול לכוין דעתו.

גור אריה: שם מדובר על כך שחבוש לא מוציא את עצמו במעשה כי אין בכחו לחזק את עצמו על מנת לקבל עזר אלוקים, אבל כאן מדובר על תפילה, ולא הוא המושיע את עצמו אלא הקב"ה שומע תפילתו ומחזקו.

רא"ם: בן סורר כבר התחיל בדרכים המביאים למעשים הרעים שבסופו.

גור אריה: בגמ' משמע שבכל אופן הוא לא נידון על שם העתיד כלל, אלא שזה נאמר בבית דין של מעלה, אבל בי"ד התחתון דנים את האדם על פי החכמה של תורה, ולכן אמרו 'מוטב ימות זכאי', וכן כל עונשי בי"ד הם כדי לנקותו מעונש שלמעלה ולסלק רשעתו.

גור אריה: בן סורר לא נידון על שם סופו אלא לפי מעשיו עכשיו, כי בי"ד התחתון דנים על כך שעבר על התורה, והתורה חייבה בן סורר מיתה כשם שמחלל שבת חייב מיתה. והטעם שהתורה אכן חייבה אותו על שם סופו, כי התורה היא תיקונו של כל דבר, מפני שהיא החכמה והדעת.

רא"ם: אפשר שכיוון שהיה נידון עתה בצמא, קיטרגו עליו שהוא ראוי לכך מידה כנגד מידה מעבירת הצמא. עדין קשה למה לא שבו וקיטרגו מעבירות שבידו? ואולי האגדה הזו סברה שישמעאל לא חטא.

גור אריה: ישמעאל אמנם היה רשע, אבל עתידה לצאת ממנו אומה שלמה, ואין לבטל אומה שלמה בגלל חטא היחיד אלא בחטא הרבים.

גור אריה: אע"פ שהוא חטא- מידתו של הקב"ה לעשות חסד גם עם מי שאינו ראוי, ורק בגלל מה שיעשה לבסוף לישראל ראוי שלא לנהוג עמו במידת החסד, אלא שעכשיו הוא צדיק בדבר הזה.