מהר"ל, (חידושי אגדות עמ' קד ד"ה מעשה, ועמ' קה ד"ה כל, ב"ב דף עד.): הפירות הללו לא היו חומריים כמו פירות שלנו, וכן האכילה בגן עדן איננה חומרית, אלא כאשר האדם מקבל השלמה נאמר עליו שהוא אוכל. ¹

מהר"ל (דרך חיים, תחילת ההקדמה, ד"ה ואמר): התורה נקראת עץ כי היא נטועה בחוזקה אצל הקב"ה, והיא עץ חיים [בלשון רבים] ואילו האדם נקרא חי [בלשון יחיד], כי האדם מקבל את חיותו [מבחוץ] ואפשר שתפסק חיותו, אבל התורה היא עצם החיים ואין לה הפסק. ועוד- התורה נקראת עץ חיים כי היא נותנת חיים ללומדיה, והיא 'עץ' משום שעל ידה האדם נטוע בחוזקה אצל הקב"ה. ¹

מהר"ל (דרך חיים פ"ד מכ"ב, עמ' רד, ד"ה הקנאה): כמה דעות בחז"ל: א] גפן- ועל זה נאמר שהעץ נחמד למראה, וזה כנגד הכח הנפשי של האדם. ב] חטה- ועל זה נאמר שהעץ נחמד להשכיל, וזה כנגד כח השכל שבאדם. ג] תאנה- ועל זה נאמר שהעץ טוב למאכל וזה כנגד כח התאוה [שבגוף]. ד] אתרוג- כנגד החמדה וזה כולל את כל חלקי האדם. עיי"ש עוד במה נחלקו.

מהר"ל (דרך חיים פ"ג מט"ו, עמ' קמח ד"ה וענין): מצד עצם בריאתו ראוי שלא ידע האדם טוב ורע כי הוא צריך להיות דבק בעילתו [בסיבתו- בקב"ה] שהוא הטוב, אבל מצד מה שהוא בתחתונים ונברא בצלם ראויה לו ההסרה מהקב"ה וידיעת הטוב והרע.

מהר"ל (נתיבות עולם, נתיב התמימות פ"א, עמ' רו): האדם נברא עם ה' ולכן היה תמים שאין לו הסרה מהקב"ה ולא היה בעל תחבולות, והנחש היה ערום ומרוחק מה', ובערמתו הסית את אדם וחוה לדעת טוב ורע, וידיעה זו היא תוספת שאין בה צורך לאדם [כי די לאדם לדעת את הטוב].