מהר"ל (נתיבות עולם, נתיב גמ"ח פ"ה, עמ' קסד, ד"ה כמה גדול): הנוהג במידת סדום, בתחילה מעמיד עצמו על הדין שלא לוותר כלל, ולאחר מכן הוא נוטל בכח כאשר יש צד שהדבר שלו, ולבסוף בא לידי חמס גמור, ולכן נענשו במידת דין גמורה שלא הייתה כמותה. עיי"ש. ¹