גור אריה: עיקר הטעם הוא שמא יהיו רשעים, אלא שבטעם זה לבד אין די כי אולי יהיו צדיקים ומידה טובה מרובה [והסיכוי שיהיו צדיקים גובר על החשש שיהיו רשעים]? ולכן כתב רש"י שגם אם יהיו צדיקים יש בכך חסרון שנח יצטרך לטרוח הרבה, ולכן כבש מעיינו מחמת החשש שיהיו רשעים.

רא"ם: לדעת הכל פחות מבני מאה אינם בני עונשין, ונחלקו רק האם לא הוליד שמא יהיו רשעים, או שגם על הצד שיהיו צדיקים לא רצה הקב"ה להטריחו לבנות תיבות הרבה. ¹

גור אריה: המחלוקת במדרש היא שלדעה הראשונה ה' כבש את מעינו של נח כדי שלא יוליד הרבה בנים, ועל 3 בנים הי די בזכותו של נח להציל אותם מהחטא, ולדעה השניה טרם נהיו בני עונשין. רש"י נקט כשיטה שאינם בני עונשין, ועדין צריך לומר שלא רצה הקב"ה שיצטער כדי שלא תקשה שיוליד הרבה ואותם שהם בני עונשין ימותו אם ירשיעו, והצעירים ינצלו? לכן כתב רש"י שהקב"ה רצה שלא יהיה רע לצדיק.

גור אריה: כאן מדובר על דברים שאין עליהם עונש קבוע, אבל גם בי"ד של מעלה מענישים בעונש הקבוע על חטא (כגון מיתה למוציא שכבת זרע לבטלה) כי על זה לא צריך דין.