גור אריה: אם זו הכוונה, למה ממשיך הפסוק "מי ישום אלם או חרש"? אלא שכל הדברים הללו נעשו למשה [כפי שרש"י ממשיך].

מהר"ל, גבורות ה' (פי"ט עמ' פ"ו): קשה למה לא נכתב הכל בלשון עבר- 'מי שם פה או מי שם אלם' וכו'? ולמה כתובים רק אלו ולא כתוב 'מי נתן חיים'? אלא הכוונה שפרעה נעשה אלם ¹ , ואח"כ המשיכו עבדיו להיות חרשים ² .

גור אריה: ה' לא מבטל את הטבע לחינם, ולכן הוא מקרב את הניסים אל הטבע ככל שאפשר. ולכן- 1. משה למד לדבר שתהיה לו טענה כלשהי, כדי שלא יהיה שינוי טבע גמור במה שפרעה לא התאמץ בהריגתו. 2. פרעה נעשה אילם- כלומר הוא ציווה להרגו אבל לא התאמץ בכך. 3. המשרתים חרשים- לא שמעו שהמלך ציווה להרגו אלא שאמר שראוי להרגו ולכן לא הזדרזו בכך. 4. המוציאים להורג לא שמעו שיש ציווי להרוג את משה ולא הזדרזו להרגו ולכן יכל משה לברוח. 5. משה לא היה סומך על הנס לברוח עד שראה שנעשה צוארו שיש, ואע"פ שנעשה שיש הוא ברח כי לא בכל יום נעשה נס.

גור אריה: אין לפרש כאן כמו בשאר מקומות [-'נאמן לשלם שכר'] כי זה לא קשור לכאן, אלא הפרוש- אני ששמי ה' עשיתי כל זאת.