גור אריה: אם לא כן, "עם לבן גרתי" מיותר.

גור אריה: אם לא כן, היה צריך לכתוב 'עם לבן הייתי'.

גור אריה: אם לא כן, למה יעקב הזכיר זאת.

גור אריה: יעקב ממשיך "ותרי"ג מצוות שמרתי" לומר שעיקר ברכת יצחק איננה על טוב העולם הזה אלא ברכות התורה, וזה התקיים בי, ובזה אתה לא תקנא.

גור אריה: עשיו חשב שהברכה הייתה ראויה להתקיים בו עצמו, ולכן אמר יעקב- לא בי נתקיימה הברכה אלא היא תתקיים בזרעי, ועשיו לא היה חושש על זרעו.

גור אריה: כלפי מה שאמר יעקב שהברכות לא התקיימו בו, הוסיף יעקב שעיקר הברכה הייתה על התורה ובזה עשיו לא מקנה.

גור אריה: לומר לעשיו שיעקב בוטח בזכות התורה שתעמוד לו.

גור אריה: הוא נשא אותן על פי רוח הקודש, אבל את שאר המצוות הוא קיים. ¹

מהר"ל (תפארת ישראל פ"כ, עמ' סא): התורה היא שכל עליון [-לא חכמה אנושית אלא חכמה אלוקית], ואברהם היה מיוחד לקיים את התורה שהרי מעצמו הוא הכיר את בוראו- לא כיצחק ויעקב שקיבלו מאביהם. ועוד- אברהם מידתו חסד והתורה תחילתה וסופה גמ"ח, ולכן הוא קיים את התורה מעצמו. גם יעקב ראוי אל התורה כי מידתו אמת והתורה נקראת 'תורת אמת', אבל רק אברהם הוזכר בגמרא כי אברהם היה מוכן יותר אל קיום התורה כאילו היה מצווה, יעקב פחות ממנו (כי מידת האמת לא יכולה להתקיים בשלמות בעולם השקר), ויצחק פחות מיעקב אלא היה מקיים את התורה מעצמו.