מה פרוש שם 'אהי-ה'?
מהר"ל, גבורות ה' (פכ"ה עמ' ק"ה): שם 'אהי-ה' מורה על הוויתו יתברך בלשון של מדבר בעד עצמו כלפי זולתו 1 , והכוונה שכשם שמהעיקר [-גזע האילן] קיום הכל [וממנו מתפרנסים כל הענפים], כך ה' מצוי ומתגלה לברואיו על ידי שממנו הקיום של הכל.
מהר"ל, גבורות ה' (פכ"ה עמ' ק"ו ד"ה ובשמות): יש במדרש שה' ענה למשה- אי אפשר לדעת את שמי כי אני נקרא לפי מעשי, והכוונה שה' פשוט בתכלית הפשיטות ולא ניתן לכנות לו שם מיוחד ומסוים (עיי"ש), ופרוש שם 'אהי-ה'- הנמצא אשר לא נודע ממנו אלא שהוה הוויה. 2
מהר"ל, גבורות ה' (סוף פכ"ה עמ' ק"ז): לדעת ר' יצחק במדרש 'אהי-ה' פרושו שממנו נמצאים הכל, וכתוב 3 פעמים 'אהי-ה' ללמד שהוא סיבת הכל בעבר בהווה ובעתיד.
מהר"ל, גבורות ה' (סוף פכ"ה עמ' ק"ז): לדעת ר' יוחנן במדרש המכוון הוא שה' נמצא [ומתגלה] לרבים בעל כרחם, וליחידים רק מרצונם- למי שממציא את עצמו אליו, והפסוק יתפרש כך- 'אהי-ה' בגלוי לרבים, "אשר אהי-ה" בנסתר ליחידים.
למה הגילוי כאן היה בשם אהי-ה ולא בשם המיוחד- הויה?
גור אריה: שם אהי-ה פרושו שהויתו יתברך נמצא אל כל הנמצאים שצריכים לו, ולכן שם זה מתחיל באל"ף- כמי שמדבר בעד עצמו 1 אל זולתו.
מהר"ל, דרוש לשבת הגדול (סוף הגדה של פסח, עמ' רי"א): טענת משה הייתה שאמנם הגאולה חייבת להיות בשם המיוחד 2 כי שמו הגדול נקרא על ישראל, אבל מאידך- השם המיוחד אין לו מהות 3 וא"כ כיצד תבא הגאולה? והשיב לו ה' שהגאולה תהיה בשם אהי-ה אשר אהי-ה, כלומר שה' גואל את ישראל בשפלותם וצרתם כשאינם נחשבים לכלום 4 .
כמו 'אעשה' בגוף ראשון, ולא 'יעשה' בנסתר, וכוונתו לכאורה שגאולה באה דוקא בשם 'אהי-ה' כי בשם הזה יש יחס אל ישראל- והגאולה היא לפי מעשיהם, ולכן הם עתידים לשוב ולהשתעבד.
כי שאר השמות הם תוארים (כגון שם אלוקים שפרושו בעל הכח, וזה משמש תואר לה' וגם לדיינים), ובחירת ישראל חייבת להיות בשם המיוחד.
נראה שהכוונה היא שהשם המיוחד אין בו תפיסה והוא נסתר מבני אדם, וכפי שכותב שם המהר"ל שלכן השם הזה פותח ביו"ד המורה על לשון נסתר.
נראה מדבריו שאמנם אי אפשר שהגאולה תבא על ידי תואר של הקב"ה, ומאידך אי אפשר שהיא תבא על ידי השם המיוחד שנסתר מבני אדם, אבל כאשר האדם איננו נחשב לכלום- אז יש גילוי שם ה' בשם "אהי-ה" ואין בזה ניתנת מהות לה', כי ה' מתגלה לפי פעולותיו- ובפרט בעת צרה.
שאלות על רש"י
רש"י: אשר אהיה עמם בשעבוד שאר מלכיות: למה "אשר אהי-ה" משמעו שישובו להשתעבד?
גור אריה: "אהי-ה" פרושו שה' נמצא לכל הנצרכים לו, ולכן "אשר אהי-ה" פרושו שאמנם הם לא ראויים להדבק בה' בתמידות, אבל הוא חוזר להיות מצוי להם, ולכן הם יחזרו להשתעבד.
רש"י: אמר לו יפה אמרת, כה תאמר וגו': וכי בשר ודם מלמד לה' דעת?
גור אריה: בתחילה ענה ה' למשה שאם ישאלו מה שמו, עליך לאמר להם את כל המהות- 'אהיה בצרה זו ובצרה אחרת', וכשטען משה דיה לצרה בשעתה, אמר לו ה' לומר להם מעצמו 'אהי-ה שלחני אליכם' ושוב לא ישאלו "מה שמו".
גור אריה: ראוי לדעת את אמיתת ה' [שהוא יהיה עמו בצרה אחרת], אבל באותו זמן לא היו צדיקים כל כך ולא קיבלו את מידת הדין, ולכן אמר לו ה' שלא ראוי לומר להם את כל צרותיהם. עיי"ש.
רש"י: אמר לו יפה אמרת, כה תאמר וגו': למה כשנאמר למשה בתחילה "אהי-ה אשר אהי-ה" לא אמר לו "כה תאמר"?
