גור אריה: שם מונים רק את האמהות שנבואתן מפורשת בכתוב. עיי"ש.

גור אריה: 'כן' מורה על גבול- 'כן וכן יהיה', ומי שנאמר בו "על כן" הוא למעלה מהשיעור המוגבל.

גור אריה: ה"על כן" בא לתת טעם לנתינת השם, ומכיוון ששמו עיקרי יותר מהאחרים, לכן הוא היה מרובה באוכלוסין, שהרי השבט המועט באוכלוסין הוא בטל אצל אחרים ואין לו שם בפני עצמו.

גור אריה: אצל מי שכתוב "על כן", טעם שמו דבק בשמו, וטעם השם הוא דבר מושכל [-רוחני ולא גשמי], ולכן יש לו מעלה עליונה שממנה הריבוי.

גור אריה: פעמים שבשגגה לא נזהרו בשמירת קדושתו.

גור אריה: ישראל התרבו במצרים כי "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ", ושבט לוי לא עונו במצרים ולכן הם לא היו מרובים בשעת היציאה.

גור אריה: יעקב היה מהאבות שהם המרכבה ולכן הוא לא זקוק למלאך אלא ע"י הקב"ה בעצמו.