בגמ' (מנחות דף פח ב) מוסכם שהמלקחים והמחתות אינם מהככר, ונחלקו תנאים לגבי הנרות האם הם כן נכללו בככר, ובמחלוקת הזו תלתה הגמ' נידון נוסף- האם הנרות נעשו מקשה אחת עם המנורה או שנעשו בנפרד. שורש מחלוקתם בפירוש הפסוקים- "ומלקחיה ומחתותיה זהב טהור. ככר זהב טהור יעשה אותה את כל הכלים האלה", לסוברים שנרות בכלל, דרשנו כך- כל הכלים מזהב ככתוב "ומלקחיה...זהב" אבל אינם בכלל משקל הככר ככתוב "ככר...יעשה אותה" למעט את הכלים, ומה שכתוב "את כל הכלים" לרבות את הנרות שהם מקשה אחת עם המנורה והם בכלל הככר. לשיטה השניה מיעטנו מ"אותה" גם את הנרות שאינם בכלל משקל הככר, ומה שכתוב "את כל הכלים" ללמד שגם הם מזהב טהור, אע"פ שמפורש שהמלקחים והמחתות מזהב, אבל היה עולה על דעתנו שהנרות לא יעשו מזהב כי האש משחירה אותם והתורה חסה על ממונם של ישראל, לכן ריבה הכתוב "את כל הכלים" שגם הנרות מזהב טהור [אבל לא מהככר].

רמב"ן- ונקראו הנרות כלי המנורה גם אם נעשו מיקשה עם המנורה, כי הם כלים לקיבול השמן ויש להם שם בפני עצמם, ובשאר המנורות הם נעשים בנפרד.

אכן, לדעת הברייתא דמלאכת המשכן 'מלקחים ומחתות' מתפרש באופן אחר, ולשיטה זו הם כן חלק מגוף המנורה, עיי"ש.

ואין לטעון ש'כל כליה' אין משמעו הנרות בלבד, שהרי לשיטה זו גם הפסוק מתפרש כך. ורש"י סתם כי המאמר הזה קשה קצת לדרך הפשט.

כלומר- אין כאן דוחק למה סתם רש"י באיזה כלים מדובר, כי מגמתו רק לפרש ש"את כל הכלים" לא בא להורות רק שנעשו מזהב אלא שהם חלק מהככר שממנה נעשתה המנורה, ומה הם הכלים המדוברים כאן? זה מתפרש בגמ'.