דבריו להלן נסובים על הגמ' (מנחות דף צח ב) שם נחלקו האם כיוון המנורה היה מצפון לדרום (לרוחב המשכן) או ממזרח למערב (לאורך המשכן- לכיוון קודש הקודשים). מזה הוציאה הגמ' מחלוקת נוספת- "יערוך אותו...לפני השם"- ישנו נר אחד שפונה "לפני השם" לצד מערב (שם קודש הקודשים), ואם המנורה הייתה מונחת לצפון ודרום- נמצא שכל הנרות פנו כלפי מערב בשווה? בהכרח שלשיטה זו היו מצדדים את הנרות כלפי הנר האמצעי. (רש"י- הנר האמצעי משוך קמעה כלפי מערב, וששת הקנים פונים כלפיו.) למאן דאמר מזרח ומערב היו מונחים כתב רש"י שהנר הקיצוני למערב הוא הנר המערבי, ואילו בשבת (דף כב ב) כתב רש"י שהנר השני ממזרח הוא הנר המערבי (עיי"ש ד"ה ובה, שם פירש רש"י טעמו).

לפי"ז רצה לפרש ש"פני המנורה" מתייחס לכל הנרות, ועל כך ממשיך הריב"ש שלחז"ל רק הנר המערבי הוא "פני המנורה" כי הוקשה להם- מאחר שאין למנורה פנים ואחור כי אם פיית הנרות, למה צריך לומר ש'נוכח פני הנרות יאירו', היינו הך לומר 'נוכח הנרות'? אלא מדובר על נר המערבי.

ו"אל עבר פניה" כמו 'לצד פניה".

הרא"ם (במדבר 8:2) הקשה עליו שכשנשארו כולם למעט אחד, לא נכון לומר 'הנשארים מהשבעה'? אלא היה צריך לומר להפך- כיון שנחסר רק אחד, לא חש הכתוב למנותו. אכן כך היה אפשר לומר רק אם הכתוב היה סותם- 'יאירו הנרות' והכוונה לכולם חוץ מאחד, אבל אי אפשר לכתוב "שבעת" והכוונה לששה.

הרא"ם (כאן ובמדבר 8:2) האריך להקשות שהטיה זו איננה מול הקנה האמצעי עצמו אלא כנגד מול הנר האמצעי, וזה שלא כדברי רש"י כאן בשבת (דף כב ב)? עוד הקשה הרא"ם כאן שברש"י שם (במדבר 8:2) כתוב שעשו זאת כדי שלא יאמרו 'לאורה הוא צריך', ולדברי הריב"ש עדין יכולים לומר כך שהרי שבעת הנרות פונות אל הפרוכת (לסוברים שהמנורה מונחת מצפון לדרום) או אל השולחן (לסוברים שהמנורה מונחת ממזרח למערב)? ברא"ם בבמדבר נראה שהוא מתרץ קצת שלא זו דרך עשיית מנורות- להטותם אל המרכז, ולכן לא יאמרו לאורה הוא צריך.

עי' ברא"ם (במדבר 8:2) שהתקשה מה הרוויח הריב"ש, וכיצד שילב את הפשט עם הדרש.

אכן קשה שלדבריהם רש"י (במדבר שם) היה צריך לפרש את ההטיה של ששת הנרות על "מול פני המנורה" ולא על "שבעת הנרות"? עי' בגור אריה שם מה שתירץ, אך הוסיף הגו"א להקשות שלשון הפסוק חסר, והיה צריך לכתוב 'אל מול פני המנורה תדליקם, יאירו שבעת הנרות'?

לרא"ם הנר האמצעי מאיר כלפי עצמו ובפשטות כוונתו שאין לו נטיה לשום צד. לכאורה דבר זה לא ניתן להאמר, שהרי הוא נקרא נר מערבי על שם נטיתו מערבה? אלא פרוש דבריו כפי שמשמע ברא"ם כאן שבד"כ לא מטים נרות לאורך המנורה אלא כלפי פניה [ואם המנורה עומדת אורכה מצפון לדרום, הדרך להטות את הנרות אל פני המנורה- למערב או מזרח, וכאן יטו רק את האמצעי מערבה ואת ששת הנרות יטו כלפיו. למאן דאמר שהמנורה עומדת ממזרח למערב לכאורה יטו את הנרות כלפי צפון- לנוכח השולחן. ע'י בדבריו בד"ה מוסב.] ע"ע בהמשך דברי הרא"ם בבמדבר שגם למאן דאמר שהמנורה הייתה מונחת ממזרח למערב, והנר השני ממזרח הוא הנר המערבי (כדעת רש"י בשבת המובאת לעיל), גם הוא יסבור שהנרות נוטים אל הנר האמצעי, לקיים מה שנאמר "אל מול פני המנורה", ועיין בדבריו בדעת הרמב"ם. ע"ע בגור אריה (במדבר שם) שהקשה לרא"ם- "אל מול" פרושו נוכח מה שנגדו, ואין לומר שנר מאיר נגד עצמו.

שהרי הנרות לא נקראו 'מנורה' ולכן יש דעה שהנרות לא נעשו מיקשה אחת עם המנורה, וגם החולקים למדו זאת מ'כלי המנורה', אבל זה לא גוף המנורה [כדלקמן 25:39:1:1 ואילך].

ורש"י נקט 'ששה' כי בהם יש שינוי [שהם מוטים כלפי האמצעי] אך לאמתו של דבר גם השביעי מאיר לעבר פני המנורה- שיעמוד כסדר מבלי שינוי, ולא יהיה נוטה מפני המנורה.

'שבעה' מורה על שבעה נפרדים, ואילו 'שבעת' מדבר על הכלל, כמו שאומרים שהסכין חותך למרות שרק החוד הוא שחותך.