בביאור המחלוקת, עי' מה שכתב המהר"ל בתפארת ישראל (פרק נ"ט, עמ' ק"פ, ד"ה ובפרק הניזקין) שלמאן דאמר תורה מגילה ניתנה פרושו שהתורה ראויה לאדם מצד כל מצוה בפני עצמה, ואילו למאן דאמר תורה חתומה ניתנה פרושו שהתורה ראויה לאדם רק מצד שהיא מושלמת, ורק מהצד הזה היא שייכת לעולם, עיי"ש. [אולי פרוש הדברים שתרי"ג מצוות הם כנגד רמ"ח איברים ושס"ה ימות החמה, נמצא שהתורה בשלמותה תואמת לאדם ולעולם, אבל קודם שנשלמה התורה אמנם ניתנו מצוות יחידות ליחידים, אבל זה לא היה דבר שראוי אל הכלל.] ועוד הוסיף המהר"ל (תפארת ישראל פס"ח, וכן בחידושי אגדות ח"ב עמ' קכ"ב, ד"ה ואי אתה, גיטין דף ס ב) שעל התורה להכתב שלמה- "תורת ה' תמימה" ומה שהתורה נכתבה מגילה מגילה, זה הותר כי היא הייתה עתידה להגמר ולהתחבר.

מבואר שלדעה זו ספר הברית לא נכתב לשם ספר תורה, וצ"ע שבכמה מקומות כתב המהר"ל שספר התורה נקרא ספר הברית- עי' בדבריו בנצח ישראל (פ"ה עמ' ל"ג) שהארון הוא מקום החיבור של הקב"ה עם ישראל כי שם ספר הברית, והוסיף בזה עוד בחידושי אגדות (ח"ג עמ' ס"ח, בבא בתרא דף יד ב), ומקור דבריו לכאורה מכאן. על כרחך שגם למאן דאמר תורה חתומה ניתנה והכתיבה כעת לא הייתה על דעת ספר תורה, על כל פנים התורה שניתנה לבסוף גם היא ספר הברית.