מה הטעם שמשה היה בהר 40 יום? ובגמ' (מנחות צט ב) כתוב שתורה ניתנה ב-40 יום ונשמה נוצרה ב-40 יום, ולכן רק המשמר את התורה נשמתו משתמרת. וצ"ב מה ההקבלה ביניהם?
מהר"ל, נתיבות עולם (נתיב התורה, פ"ה עמ' כ"ד, ד"ה ובפרק שתי הלחם): חז"ל באו להורות שיש דמיון בין התורה לנשמה, כי התורה היא שכל נבדל מהגשמי, וכן הנשמה נבדלת לגמרי מהגשם. לכן הם ניתנו בארבעים יום. 1
מהר"ל, נתיבות עולם (נתיב היסורין, פ"ג עמ' קע"ט, ד"ה ובפרק יש בערכין): בגמ' (ערכין דף טז ב) כתוב שאם עברו עליו 40 יום בלי יסורים קיבל עולמו (-כל מנוחתו לעתיד) ופורענות מזומנת לו. פרוש הדברים שהעולם הבא הוא הפך העולם הזה הגשמי ולכן המוכן לזה איננו מוכן לזה. לכן אם הוא 40 יום בלי יסורים כזמן יצירת האדם, הוא נקרא בעל עולם הזה ומסולק מהעולם הנבדל. ועוד- מספר 40 הוא מיוחד לעולם הבא השכלי כי התורה ניתנה בארבעים יום, ולכן היסורים שמסלקים את גופו מכשירים אותו לעולם הבא.
