שאלות על רש"י
רש"י: ונקרב...ולישבע...שלא שלח ידו בשלו: לא כתוב בפסוק שישבע שלא שלח ידו, אלא ישבע אם לא שלח ידו, וצ"ב מהי השבועה האמורה בתורה?
רמב"ן: עליו להשבע שנגנבה כטענתו, ובתנאי שלא שלח ידו בפקדון, 1 כי אם שלח ידו- הוא נעשה עליו גזלן וחייב באונסים.
רא"ם- גם לרש"י השומר נשבע על הגנבה- כפי שכתב לקמן (פסוק ח')- "שימצא שקרן בשבועתו שיעידו עדים שהוא עצמו גנבו". ומה שכתב כאן רש"י שנשבע שלא שלח ידו, זה כולל גם שבועה על הגנבה, כי אם הוא עצמו גנבו, נמצא ששלח ידו. 2
גור אריה: פשוטו של מקרא שנשבע שאיננה ברשותו, ומכל מקום צריך להשבע גם שנגנבה ממנו שהרי לא כתוב 'וגונב מבית האיש ונקרב בעל הבית' אלא "אם ימצא הגנב ונקרב" משמע שהשבועה היא גם על הגנבה. 3
נמצא שמן התורה אין חיוב להשבע שלא שלח ידו. להבנת הענין יש להקדים את דברי הגמ' (בבא קמא דף קז ב)- "שלש שבועות משביעין אותו (-את שומר חנם שאומר נגנבה), שבועה שלא פשעתי בה (כי אם פשע הוא חייב), שבועה שלא שלחתי בה יד (כי אם שלח ידו בפקדון נעשה גזלן עליה וחייב באונסים), שבועה שאינה ברשותי". אמנם, לא מפורש בגמ' מהי השבועה הנלמדת מהפסוק. וברמב"ם (פ"ד משאלה ופקדון, ה"א)- "המפקיד אצל חבירו...ונגנב או אבד, הרי זה נשבע ונפטר שנאמר...ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו במלאכת רעהו, ומגלגלין עליו בתוך השבועה שלא פשע אלא שמר כדרך השומרין ולא שלח בו יד". וכתב המגיד משנה- "עיקר השבועה המפורשת בכתוב י"ל שהיא שנגנב, ופירש הכתוב ונקרב בעל הבית לישבע שכן הוא שנגנב כמו שהוא טוען. וזהו בשלא שלח בו יד, שאם שלח בו יד אין שבועה פוטרתו שחייב הוא באונסין, זה דעת רבינו וכן פי' הרמב"ן ז"ל, ושאר השבועות מדין גלגול". [-כיון שנתחייב אדם בשבועה, אפשר לגלגל עליו שבועות נוספות.] (וע"ע ברמב"ם שם, פ"ו ה"א.) אמנם, עי' בחזון איש (חו"מ ה ב) על ההבדל בין הרמב"ם לרמב"ן.
ועיי"ש ראיות נוספות מרש"י בב"ק שאכן השומר נשבע גם על הגנבה. אמנם, הגור אריה מקשה שגם אם נשבע שלא שלח ידו, עדין יכול להיות שהפקדון ברשותו. ואף אם איננה ברשותו, אפשר שהוא פשע בשמירה.
לכאורה כוונתו שמלשון "אם ימצא הגנב" משמע שעצם הגנבה מוטלת בספק, ולכן עליו לברר זאת בשבועה.
רש"י: ונקרב...ולישבע...שלא שלח ידו בשלו: בפסוק הבא כתב רש"י "שימצא שקרן בשבועתו, שיעידו עדים שהוא עצמו גנבו" ולפי שיטתו היה לו לומר שימצא שקרן בשבועתו ששלח בה יד, שהרי אם שלח ידו לפני שנשבע שנגנבה, ההלכה היא שהוא יהיה פטור מכפל?
גור אריה: שומר משלם כפל רק כאשר טען שנגנבה ממנו ומתברר ששיקר, אבל אם הוא בא להפטר בטענה אחרת ונמצא ששיקר איננו משלם כפל. 1 ואם נשבע שנגנבה והתברר שהוא שלך ידו, פטור מכפל כי משעת שליחות יד הוא נעשה גזלן על הפקדון, ואז מה שנשבע שנגנבה אינו מעלה ומוריד, ולכן המקרא שמחייב אותו כפל מדבר במקרה שנשבע שנגנבה הימנו ונמצא שקרן בשבועה זו.
לכאורה כוונתו שרש"י היה מוכרח לפרש שהשקר היה במה שטען נגנבה ולא בכך שהוא שלח ידו, שהרי דוקא על ששיקר בטענת גנבה מחייבים כפל, ולא על טענות אחרות.
רש"י: ונקרב...ולישבע...שלא שלח ידו בשלו: לקמ' (22:10) לגבי שומר שכר פירש רש"י כרמב"ן- "שבועת ה' תהיה- ישבע שכן הוא כדבריו, והוא לא שלח בה יד" כלומר- ישבע כטענתו, בתנאי שלא שלח ידו, ולמה שינה טעמו?
רא"ם (לקמן 22:10): בשומר חנם הבא להפטר בטענת גנבה, השבועה שלא שלח ידו כוללת גם שנגנבה, כי אם הוא עצמו גנבו נמצא ששלח ידו, אבל שומר שכר הבא להפטר בטענת אונס, שבועה שלא שלח ידו לא תברר שהוא אכן נאנס, ולכן נצרך רש"י לפרש שישבע שנאנסה כדבריו. 1
גור אריה: שם כתוב "אין רואה. שבועת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו" ואם מדובר על שליחות יד- אין הבדל אם יש רואה או אין רואה. 2
גור אריה: שני הפסוקים מתפרשים בשווה 3 - ישבע שומר שכר שהוא לא עיכב את הפקדון לצורכו, והפקדון נשבר ומת. ומפני שאמר הכתב "אם לא שלח ידו במלאכת רעהו" נמצא שהוא חשוד על שליחות יד, ולכן עליו להשבע על כך. והכתוב נקט דוקא שליחות יד כי אפילו אם הוא שלח ידו פעם אחת, כבר נתחייב עליה. 4
הגור אריה שב ומקשה עליו כפי שהקשה כאן (הובא בהערות לשאלה 1) שגם בשומר חנם אפשר שלא שלח ידו אבל פשע בשמירה.
כלומר- כוונת הכתוב שאם אין עדים לטענת השומר, עליו להשבע, אך אם יש עדים הם יפטרו אותו משבועה בעדותם. אם מדובר על אימות טענתו שהיא נאנסה, ניחא שעדות תפטור אותו, אבל עדות שלא שלח ידו לא תועיל אלא אם יש עדים שלא זזה ידם מתוך ידו ויעידו שכל משך הפקדון הוא לא שלח ידו, ולכן מסתבר להעמיד את הפסוק על שבועה שבאה לקיים את טענתו.
שלא כפרוש רש"י.
לענ"ד כוונתו שלא כתבה התורה מהי שבועתו, אלא שעליו להשבע על מה שהוא נחשד, ומפני שכתוב "אם לא שלח ידו" למדנו שהוא חשוד בכך, וכן הוא חשוד שהפקדון עדין ברשותו או שהוא פשע בשמירתה, ועל הכל עליו להשבע. נמצא שלדעת הגור אריה שלושת השבועות המובאות לעיל (בהערות לשאלה 1), הן מן התורה. ע"ע מה שפירש הרב הרטמן בהערותיו לגור אריה (הוצאת מכון ירושלים).
