בגמ' (ב"ק דף ס א)- אין פורענות באה לעולם אלא בזמן שהרשעים בעולם, ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה, שנאמר: כי תצא אש ומצאה קוצים, אימתי אש יוצאה? בזמן שקוצים מצוין לה, ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה, שנאמר ונאכל גדיש. וצריך ביאור מה משמעות הדברים?
מהר"ל, חידושי אגדות (ח"א עמ' ל', ד"ה ממקום, שבת דף נה א): הקרובים אל ה', קרובים יותר להענש, ולכן הפורענות מתחילה מהצדיקים. ועוד- האדם השלם מרגיש יותר בחסרון, כי החסרון הוא הפכו. 1
לכאורה מפני שהקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה, עי' בזה במהר"ל בגבורות ה' (פמ"ז בתחילתו, עמ' ק"פ) וע"ע בנצח ישראל (פ"ה, עמ' ל"ג, ד"ה ונטל סייף) שהקב"ה שותק אף שמגדפים אותו כי ההתפעלות היא גשמית [-הגשמי הוא זה ש'נפעל' על ידי אחרים]. והוסיף שאעפ"כ מתו בני אהרן מיד, כי הקב"ה מדקדק עם חסידיו, כי אותם שהם סביביו לא יסבול הקב"ה חטא אצלם. [נ"ל שכוונתו שרצונו יתברך מתקיים על כל פנים, ואין בכח החוטאים למנוע את הרצון האלוקי, ולכן אין צורך למהר להעניש את החוטאים- ועוד יבוא יומם. רק מהצדיקים ממהר ה' להפרע למענם- כדי לנקות אותם.]
שאלות על רש"י
רש"י: כי תצא אש- אפילו מעצמה...ישלם המבעיר- אף על פי שהדליק בתוך שלו והיא יצאה מעצמה וכו': בגמ' (ב"ק דף ס ב) כתוב- פתח הכתוב בנזקי ממונו (רש"י- "כי תצא" משמע מעצמה, שהדליק בתוך שלו והלכה ודלקה בתוך של חבירו.) וסיים בנזקי גופו (רש"י- שקראו "מבעיר" בידיים), לומר לך 'אשו משום חיציו' (רש"י-'כזורק חץ שמזיק למרחוק' ונחשב שהוא עצמו עשה). ועל כך דרשו בגמ' לגבי חורבן הבית- אמר הקב"ה, אני הצתתי אש בציון, ועלי לשלם ולבנותה באש. (רש"י- כי תצא מעצמה- אנחנו גרמנו לו שקלקלנו, והבטיח הקדוש ברוך הוא לשלם כאילו הוא הבעירה.) וצ"ע שהדרש הזה נראה לכאורה רחוק מפשוטו של מקרא?
מהר"ל, נצח ישראל (פס"א בתחילתו, עמ' רכ"ב): ממה שפתח הפסוק ב"כי תצא אש", אפי' מעצמה, וסיים ב"המבעיר את הבערה"- הוא עצמו המבעיר, למדנו שאע"פ שהאש יוצאת מעצמה, פעולתה מתייחסת לגמרי אל המבעיר בגלל חוזק פעולת האש, ולכן הוא כיורה חץ שנחשב כעושה בידיים, ועליו לשלם. 1 מכאן למדנו גם לחורבן הבית, כי לפי מעלת המקדש היה ראוי לו קיום גמור, ולכן החורבן נעשה בכח ותוקף גדול, ובזה הוא מתייחס אל האש- כי אין דבר שיש לו תוקף כמו האש. ולכן- אע"פ שהגויים החריבו את הבית 2 , החורבן מתיחס אל ה' שפעל כגודל כוחו ובמדת הדין, 3 כדוגמת אדם שנטל גחלת והצית אש בגדיש, שכל השרפה מתייחסת אל האדם. ומפני שבא חסרון לעולם על ידי ה' שהוא שלם בתכלית השלמות, לכן עליו להשלים את החסרון ומצדו בעצמו ראוי שיושלם החסרון הזה, כי הוא שלם. ובפרט במה שנעשה במידת הדין, כי הדין ביד ה' יתברך. 4 נמצא שהאגדה יש לה שורש אחד עם 'השמעתתא'
לענ"ד כוונת הדברים שכל התפשטות האש נמצאת כבר בעשיה הראשונית כי כך חוק האש לפעול, וכל מה שיבא בהמשך נמצא כבר בראשית הדבר.
רש"י בגמרא פירש שנחשב כאילו האש יצאה מעצמה ולא ישירות מידי ה' כי אנחנו גרמנו לזה בחטאינו, אבל במהר"ל מבואר שהכוונה לכך שהגוים הם שהחריבו את הבית.
אולי כוונתו שבמידת הדין נעשים דברים המחוייבים על פי שורת הדין, נמצא שכל ההמשך [-החורבן שנעשה בפועל על ידי הגוים] נמצא כבר בשורש [-במעשה ה'] כי כך חוקם של דברים לפעול, ובזה הוא נמשל לפעולת האש כמבואר בהערה הקודמת.
נמצא שהחורבן מתייחס אליו, וזה גופא מחייב שגם הגאולה תתייחס אליו, כי הוא יתברך שלם ומחוקו לפעול בשלמות, ללא חסרון.
