דברי הגור אריה הם המשך לרא"ם שכתב- 'בער' מורה על בהמה, ו'יבער' מורה על פעולה הנגזרת מבהמה- הולכתה כדברי רש"י (ולא על עשיית בהמה כמשפט שאר פעולות). וכל דברי רש"י ומפרשיו כאן ש'בער' היינו בהמה כדברי הרשב"ם- 'מאכיל את בעירו בשדה אחר', נמצא שלא מבערים את השדה, אלא מבערים בשדה, אבל בחזקוני כתוב ש'יבער' הוא לשון ביעור וכליון, ולכאורה כך דעת התרגום- "ארי יוכיל גבר חקל" וכן בתרגום יונתן- "ארום יִפְקַר גבר חקיל", ובמלבי"ם כתב ששתי המשמעויות ישנן. ע"ע בשאלה הבאה.

והוסיף הגור אריה- צריך היה לכתוב 'יבער בשדה' [-כי שולחים את הבהמה לשדה] אבל הכתוב קורא להיזק "וביער" [אע"פ שלשיטת רש"י אין פרושו כליון אלא הולכת הבהמה כדלעיל], כי הנזק נעשה על ידי הולכת הבהמה, וכאילו כתוב 'כי יזיק איש שדה או כרם על ידי הולכת בהמתו'.

כמבואר בשאלה הקודמת.

לכאורה כוונתו שאין הבדל אם זו שדה אחת או שתין, אלא מי הבעלים של השדה.

אם כך מה מרויח הניזק מתשלומי 'מיטב'? נח לאדם בשדה 'מיטב' אע"פ שהיא קטנה יותר.

ומבואר שם (דף ז ב) שבמטלטלים יכול לתת אפילו סובין כי כל דבר נחשב מיטב, מפני שאם לא נמכר כאן- ימכר במקום אחר.