שאלות על רש"י
רש"י: אם אתם קדושים ופרושים משקוצי נבלות וטרפות הרי אתם שלי, ואם לאו אינכם שלי: רא"ם: רש"י בפרשת קדושים (ויקרא 19:2) כתב "שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה" וכאן אין גדר ערוה?
רא"ם: אמנם בכל מקום שיש גדר ערוה יש קדושה, אבל אין להסיק מכך את ההפך שכל מקום שיש קדושה יש גדר ערוה, ומהמשך הפסוק מוכח שכאן מדובר על פרישה מנבלות. 1
גור אריה: על ידי פרישות הערוה נעשה האדם קדוש, ואילו על ידי פרישות מנבלות לא נעשה האדם קדוש אלא הוא נשאר בקדושתו. וטעם הדבר- יצרו של אדם תאב לערוה ולכן הפרישה מביאה קדושה, אבל אין יצרו של אדם תאב לנבילות, ולכן הפרישה כשלעצמה איננה מקדשת אלא מעמידה אותו בקדושתו.
גור אריה: פרישה משקצים איננה קדושה גמורה כפרישה מעריות, ולכן קדושה מוזכרת דוקא בעריות. 2
גור אריה- כך מצאנו גם בסוף פרשת שמיני (ויקרא 11:44) "והתקדשתם והייתם קדשים כי קדוש אני" לגבי הימנעות ממאכלות אסורות.
ע"ע בגור אריה (ויקרא 20:7 וכן שם 19:2) שקדושה היא פרישה ממעשה בהמה, ולכן עיקר הקדושה בפרישות מעריות כי הזנות הוא מפעולות הגוף הנמשך אחרי מעשה בהמה. אבל גם בפרישות משקצים ורמשים יש קדושה, וכן בפרישות מעבודה זרה שנקראת שיקוצים וגילולים. ע"ע בדרך חיים (פ"ה מ"ט, עמ' רמ"ו).
רש"י: ובשר בשדה טרפה- אף בבית כן: מנין דרשו זאת?
גור אריה: במכילתא- בבית מנין? תלמוד לומר (ויקרא 22:8) "נבלה וטרפה" כשם שנבלה בבית ובשדה, אף טרפה.
רש"י: אף הגוי ככלב: במכילתא דרבי ישמעאל כאן (מסכתא דכספא פרשה כ)- ללמדך שהכלב מכובד מן העבד, שהטרפה לכלב ונבלה לעבד. כיצד דרשו זאת?
גור אריה 1 : בנבלה כתוב (דברים 14:21) שהיא ניתנת לגוי, והנבילה גרועה מהטריפה, ומכיון שהטרפה ניתנת לכלב, ראיה שהכלב מכובד מהעובד עבודה זרה.
יש ספרים שגרסו ברש"י- "למדך שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה", משמע שרש"י נשאר בראשית דבריו שהגוי ככלב. אך יש ספרים (וכ"ה ברש"י שבהוצאת מוסד הרב קוק) שבהם הנוסח- "ללמדך שהכלב נכבד ממנו, ולמדך הכתוב שאין הקב"ה מקפח" וכו', וכן גרס הגור אריה, וכ"ה במכילתא.
רש"י: אף הגוי ככלב: במכילתא דרבי ישמעאל כאן (מסכתא דכספא פרשה כ)- ללמדך שהכלב מכובד מן העבד, שהטרפה לכלב ונבלה לעבד. מה טעם הדבר?
גור אריה: הכלב נברא באופן הטוב ביותר למינו, וזהו שלמות המין הזה, אך האדם העובד עבודה זרה איננו שלם, כי ישראל שהם עובדי ה' הם נקראים 'אדם' ואילו בעובדי עבודה זרה אין צורך.
רש"י: שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה: מהי המעלה בכך שלא חרץ הכלב אז את לשונו?
גור אריה: הכלבים רחוקים ממציאות העולם ואינם נחשבים כחלק ממנו, 1 ואעפ"כ לא חרצו לשונם כי יציאת מצרים הייתה השלמת העולם כולו וכל הנמצאים הסכימו לזה- אפילו הכלבים, כי גם הם מצורת העולם 2 .
ע"ע בגור אריה (במדבר 4:13) שהכלבים הם ממידת הדין, ובמהר"ל בגבורות ה' (פל"ב בתחילתו, עמ' קכא) כתוב שהכלב רחוק מעיקר הנבראים והכל מרחיקים אותו. ובמהר"ל בבאר הגולה (באר החמישי, עמ' צח, ד"ה פרק הכונס)- הכלב הוא הפחות והשפל מכל בעלי החיים, והוא רחוק מהאדם. ובהמשך דבריו (עמ' צט ד"ה וזה שאמר) כתב שמחמת שיפלותו הוא צועק ומילל יותר משאר בעלי החיים, עיי"ש. ובמהר"ל בנתיבות עולם (נתיב גמ"ח פ"ה עמ' קסז, ד"ה הנזקין)- בכל הנבראים יש טוב וחסד חוץ מהכלב שאין בו טוב. לכן המגדל כלב רע פורק מעליו יראת שמים, כי ה' הוא עילת [-סיבת ומקור] כל הנמצאים, והכלב שהוא מרוחק מהעולם איננו נחשב מכלל העולם, ולכן המתחבר אליו פורק מעליו יראת שמים. זו גם הסיבה שהכלב אוהב את אדונו, כי הוא תחת האדם ולא תחת הקב"ה. אמנם, בגמ' בהוריות (דף יג א) כתוב שהכלב מכיר את קונו (עיי"ש בבאר שבע שנחלקו האם הכוונה לקב"ה או לאדונו), וכתב על כך המהר"ל בחידושי אגדות (ח"ד עמ' ס, ד"ה האוכל)- הכלב הוא בעל נפש ויש בו הכרה, ולכן שמו כלב- כולו לב. (וע"ע במהר"ל בנתיבות עולם, נתיב הלשון פ"ז עמ' ע"ח.)
לכאורה הכוונה שנביחת הכלב מלמדת על ההתנגדות של הכלב אל כל שאר הנמצאים, והשתיקה שלו ביציאת מצרים מורה שאפילו הכלב הסכים לכך, כי זו הייתה השלמת הנבראים כולם.
